אברך צעיר קבע שיעור נהיגה מיד אחר תפילת הנץ, ואז התעורר לצליל לא צפוי

שוקי, אברך צעיר מקרית ספר, קבע שיעור נהיגה מיד לאחר תפילת הנץ, כדי להספיק להגיע לכולל בלי איחור. 

אלא שבמקום לקום בנץ כמתוכנן, הוא התעורר לקול צלצול הטלפון קצר הרוח, של מורה הנהיגה המחכה לו תחת הבית.

אם הוא יבטל את השיעור כעת – ישלם עליו את מלוא העלות שלו, שגם כך כבדה עליו מעט.

האם מותר לו לעשות את שיעור הנהיגה קודם התפילה?

תשובה

הנה מבואר בברכות דף יד עמוד א לפי גי' הספרים שלפנינו אמר ר"י בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. כמו"כ איתא התם אמר ר' אידי בר אבין כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ומשמע הלשון שאיסור יציאה לדרך קל יותר מאיסור עשיית חפצים הגם ששניהם נלמדים מאותו פסוק. אמנם ברמב"ם פ"ו מהלכות תפילה ה"ד כלל ב' הדינים כאחד שאסור לעשות מלאכה קודם התפילה ולא יצא לדרך. וכן הוא בשו"ע סי' פ"ט סעי' ג' שכלל איסור יציאה לדרך ועשיית חפציו בחדא מחתא. ויסוד דבריהם מגי' הרי"ף שגרס בגמרא 'אמר ר' יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו אמר רב אידי בר אבין כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'

והנה מבואר בברכות ל'. ובשו"ע סי' פ"ט סעי' ח'  ובאחרונים שם פלוגתא דתנאי במשכים לדרך לפני נה"ח אם יקדים את התפילה לפני הנה"ח או שיתפלל בדרך, ומשמע שאין איסור מצד שיוצא לדרך לפני התפילה, וכתב על זה הב"י בסי' פ"ט שמה שאמרו שיקדים את התפילה או שיתפלל בדרך מדובר באופן שאי אפשר לו להתעכב אבל מה שאמרו שאסור לצאת לדרך מדובר באופן שהרשות בידו להתעכב אלא שהוא רוצה למהר דרכו ולילך קודם שיתפלל וקאמר שאסור לו לילך קודם שיתפלל לפי שסובר שהוא בכלל עושה חפציו קודם שיתפלל והא דאמרינן בפרק היה קורא (שם) כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו…איסורא נמי איכא כיון שעושה חפציו קודם שיתפלל עכת"ד.

ולולי דברי הב"י אפשר לקיים דקדוק שני המימראות כאחד, שבאופן שאין לו הפסד אסור מדינא להקדים את הדרך. אבל באופן שמתאמץ להקדים את התפילה הגם שיש לו הפסד שכרו שהקב"ה עושה לו חפציו. (עי' הערה[1])

ועכ"פ מבואר מדברי הב"י שגדר איסור יציאה לדרך ועשיית חפציו שוים, ומבואר שבאופן שהדרך נחפזת ולא מקדים את הדרך בשביל למהר דרכו על חשבון התפילה, אין איסור ביציאה לדרך ולכאורה מיניה וביה יש ללמוד שגם לגבי עשיית חפציו, עיקר האיסור הוא בזה שמקדים את חפציו לתפילה, ואין כאן איסור עצמי של עשיית מלאכה קודם תפילה.

אמנם באיסור אכילה קודם תפילת שחרית מסתבר שנאסר גם באופן שיזדקק לצום אח"כ, וכגון אם צריך לעבור טיפול רפואי ונאסר עליו אכילה כמה שעות לפני הטיפול, ואם יקדים תפילתו לא יוכל לאכול, שמסתבר שאי אפשר להקל לו לאכול לפני התפילה, שמשמעות הסוגיא שיש בזה איסור עצמי הנדרש מ'לא תאכלו על הדם' ולא רק מצד איסור הקדמת האכילה לתפילה. (וכן לפי הדרשה של ואותי השלכת אחרי גויך, שיש איסור להתפלל אחרי שנתגאה באכילה ושתיה, שעצם האכילה היא הגאווה ולא רק העדפת האכילה על פני התפילה)

ולפי זה נראה שבאופן שיש לו מלאכה שזמנה קבוע ואין דרך לאחרה לאחרי התפילה אין לו איסור להקדימה לתפילה כיון שאינו עושה כן למהר מעשהו ולהזדרז במלאכתו לפני התפילה. ולפי זה בנידו"ד הגם שלכתחילה בודאי שהיה אסור לו לקבוע את שיעור הנהיגה לפני התפילה ולזרז מעשהו לפני התפילה מ"מ כיון שלמעשה אם יאחר את השיעור יפסיד את מחיר השיעור אין בזה שום איסור. [כמובן באופן שאין חשש שיפסיד זמן תפילה וק"ש]

אמנם נראה שאם יחמיר בזה בודאי ירויח טפי וכפי שנתבאר לעיל שבפשטות הגירסא דידן מבואר שגם באופן שאין לו חיוב להקדים את התפילה ומחמיר על עצמו בדין זה זוכה שהקב"ה יעשה חפציו. ומצאנו סימוכים לזה מדברי המשנה ברורה.

דהנה המ"ב בסי' פ"ט סקל"ו כתב שצרכי שבת מותר לקנות לפני התפילה משום שהם חפצי שמים, ומשמע שמותר אפילו אם ימצא לקנות אחרי התפילה. וכן הוא משמעות הפרי חדש  שהוא מקור דברי המ"ב.

מכנגד זאת בסי' ר"נ כתב להתיר באופן שלא ימצא לקנות אחרי התפילה וצ"ע שבאופן שלא ימצא לקנות אחרי התפילה יש להתיר אפילו ביום חול שאין כאן הקדמת צרכיו לתפילה. אמנם להאמור יש לומר שהגם שמן הדין אפשר להקל לקנות לפני התפילה באופן שלא ימצא לקנות אחרי התפילה גם בחול, אבל ודאי מדת חסידות להחמיר בזה ולעשות טצדקי שלא יצטרך לקנות לפני התפילה ולסמוך על הקב"ה שיזמין לו צרכיו באופן אחר, משא"כ ביום שישי שאין בזה אפילו מדת חסידות.

העולה מהאמור:

• א- אסור להקדים שיעור נהיגה לפני תפילת שחרית.
• ב- באופן שקבע שיעור נהיגה על דעת להתפלל מוקדם ונתאחר בתפילה ואינו יכול לבטלו, ואם לא יגיע לשיעור יפסיד מחיר השיעור רשאי ללכת לשיעור לפני התפילה. ובתנאי שיכול להתפלל כהוגן אחרי השיעור. [ואין חשש שימשך לדברים אחרים]
• ג- נראה פשוט שמדת חסידות להחמיר בזה והקב"ה יעשה לו חפציו כמ"ש צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
• ד- ראוי להקדים ברכות השחר לפני השיעור. (כמש"כ הרמ"א בסי' פ"ט סעי' ג' שיש מקלים לעשות מלאכה לפני התפילה באופן זה)
• ה- מי שצריך לעבור טיפול רפואי ואסור לו לאכול כמה שעות לפני הטיפול ואם יתפלל לא יספיק לאכול לפני הזמן שנקצב לו, נראה שאי אפשר להתיר לו זאת וכן בערב פסח שאם יתפלל לפני האכילה לא יספיק לאכול חמץ ואין לו דברים אחרים לאכול, אעפ"כ אי אפשר להקל באיסור אכילה לפני התפילה.

הערות וציונים

[1] לפי גי' הספרים שלפנינו מבואר שלענין עשיית צרכים קודם התפילה נאמר שאסור לעשות שנאמר צדק לפניו וכו' ולענין יציאה לדרך נאמר דרך מעלה שאם מקדים תפילתו הקב"ה עושה חפציו שנאמר צדק לפניו וכו'. ולפי גי' הרי"ף הוזכר רק איסור יציאה לדרך בב' לשונות (בלשון אחד בלשון איסור ובלשון שני בלשון מעלה) ושניהם נדרשו מאותו פסוק. ולפי ב' הגירסאות צ"ע מה הביאור בחלוקה בין ב' המימראות. ואפשר שהוא פלוגתא דאמוראים אם יש בזה איסור מדינא או לא.  (גם לפי מה שכתבנו לבאר זאת, הדברים צ"ב מסתימת לשון הגמרא)

ובאמת דברי הב"י צ"ב, שכתב שמה שאמרו זאת דרך מעלה שאם מקדים תפילתו הקב"ה עושה חפציו, אין הכוונה שזה לא איסור. ולכאורה פשוט שכוונת הב"י לפי גי' הספרים שלפנינו שהוזכר איסור בעשיית חפציו ואילו בתפילה הוזכר דרך מעלה. (דלגי' הראשונים מפורש בגמרא איסור ביציאה לדרך) וצ"ב דודאי פשטות הגירסא שלפנינו שאין איסור ביציאה לדרך, מזה שחילקו בין הדינים, וכל דברי הפוסקים שהשוו דין יציאה לדרך לדין עשיית חפציו, אינו אלא לפי הגירסא שלהם שגרסו בשני המימראות דין יוצא לדרך אבל לפי הגי' שהיה לפני הב"י מהכ"ת לפרש באופן זה.