רבינו רפאל כדיר צבאן זצ"ל, נולד בא' בטבת תר"ע בעיר ג'רבא אשר בתוניס, לאביו רבי יעקב ולאמו מאת ואמימה. בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי מקיקץ שלי זצ"ל (בעל 'מדרשו של שם') ואצל רבו המובהק – הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (בעל 'שמחת כהן'). כן היה ידיד נעוריו של הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל (בעל 'איש מצליח').
בשנת תר"צ נשא לאישה את מרת עוישה, ולאחר ייסורים קשים זכו לארבעה ילדים. בשנת תרצ"ב, מונה לראש מתיבתא בג'רבא, ובשנת תרצ"ט התמנה כחבר בבית הדין.
בשנת תש"ח החל לערוך ירחון תורני בשם 'הירח', בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בתוניס. בשנת תשי"א התמנה לרב העיר מדנין, ועמד בראש מוסדות תורה וחסד, כגון: ישיבת 'אור תורה', ארגון 'ביקור חולים' ו'מתן בסתר', וראש 'ועד בתי הכנסת' ועוד.
בשנת תשי"ז עלה לארץ ישראל, ולאחר זמן קצר התמנה לרבה של העיר נתיבות, בה כיהן במשך כשלושים ושמונה שנים עד לפטירתו.
רבינו נשא את משא העם על כתפיו, וחוץ מתפקידיו הרבים כרבה של העיר, פעל רבות ונצורות למען דור העתיד, הקים מוסדות תורניים לתושבי האזור, הפיץ תורה ויראה ביישובים הסמוכים, ועוררם לשמור על מסורת אבותיהם בדרך ישראל סבא כפי שנהגו בה בחוץ לארץ.
ביתו היה פתוח לכל שואל, וכל אדם היה יכול להיכנס מיד ללא דחוי. מדי שבוע נערמו על שולחנו עשרות מכתבים, והגיעו אל ביתו מאות פונים, את כולם היה מקבל הרב באורך רוח ובסבלנות רבה. בחורי הישיבות שלמדו בעיר היו מגיעים אל רבינו לשאול ספרים מספרייתו הגדולה, אולם באהבתו הגדולה לספריו היה דורש מהם להחזירם מיד למחרת.
בעת בה עמדו קבוצה דתית לייסד בית ספר דתי מעורב בעיר, עמד כחומה בצורה כנגד היוזמה המסוכנת, ויחד עם מרנא ה'בבא סאלי' זצ"ל שהתגורר בעיר ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל, פרסמו בחוצות קריה אזהרה רבתי לכל מי שישתף פעולה עם מייסדי ביה"ס, שייבדל מן הקהל ויחשב כפורץ גדר, וזכו לסכל את מזימתם של פורצי הגדר ובטלה מחשבתם.
בשנת תשל"ב מונה לנשיא ישיבת 'כסא רחמים' בבני ברק, שהעמידה תלמידים רבים גדולי תורה והוראה. בשנת תשל"ג נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית.
בין תלמידיו נודעו הג"ר ינון חורי זצ"ל (בעל 'שמש ינון') שלמד אצל רבינו עוד בג'רבא, ולימים לימד בישיבת 'כסא רחמים' ועמד בראשות כולל 'גבעת חיים' שייסד בגבעתיים, וכן הג"ר אברהם ביתאן זצ"ל (בעל 'שמו אברהם' (ב"כ), 'והוכיח אברהם' 'ויוסף אברהם') שהיה יד ימינו בתיקון צרכי העיר, הג"ר ניסים טרבלסי זצ"ל (בעל 'אם הבנים שמחה') רבו של מושב תלמים, הג"ר פרץ מימון, הג"ר שלמה מאזוז שהיו כתלמיד חבר לרבינו, ועוד תלמידים רבים.
בהיותו זקן רבני תוניס, נחשב רבינו כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות תוניס בישראל, ועשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של עולי תוניס, ופעל להוציא לאור את ספרי חכמי תוניס מהדורות הקודמים.
רבינו חיבר ארבעה ספרים, אותם הקדיש לזכר הוריו ואשתו: 'מגיד דבריו ליעקב' – על הגדה של פסח; 'זרע יעקב' (ג"ח) – על הש"ס והשו"ע; 'נפש חיה' – לזכרה של אשתו, מנהגים ודינים בשולחן ערוך; ו'שיירי הנפש' – השלמות לספרו 'נפש חיה'.
בשנתו האחרונה סבל חולשה גדולה, וביום ד' בכסלו ה'תשנ"ה הסתלק לבית עולמו, למגינת בני העדה וכלל הציבור התורני בארה"ק. ת.נ.צ.ב.ה.
