ר' רפאל, ראש כולל חשוב בשכונת בית ישראל, נהג מדי שבוע למצוא פינה שקטה, ולסכם את החבורה השבועית אותה ימסור בכולל. לשם כך, מצא את בית המדרש 'מוסאיוף', הסמוך למקום לימודו.
אחר מנחה, החל שיעור מעניין, ור' רפאל החליט לשבת ולהחכים. בסיום השיעור שאל הרב בקול 'הגיע הזמן?' והקהל ענה במרץ 'הן'. החלונות הצבעוניים החשיכו את מראה השמיים בחוץ, ור' רפאל שמקפיד על תפילת ערבית אחר צאת הכוכבים, לא שת את ליבו לגוון המדויק, ולתומו התפלל ערבית עם הציבור מתוך מחשבה שזמן צאת הכוכבים חלף.
כאשר סיים את תפילתו ויצא אל הלובי, מיד תפס שהשמיים עודם מוארים באור יום, ושהתפילה התקיימה בפלג המנחה.
כעת שאלתו בפיו האם תפילתו מועילה, או שמא עליו לחזור ולהתפלל שוב?
תשובה:
הנה בשו"ע סי' רס"ג סעי' י"ד איתא שציבור שטעו ביום המעונן וקבלו שבת והתפללו ערבית אינם צריכים לחזור ולהתפלל כיון שהתפללו מפלג המנחה, אבל יחיד שטעה אף שהתפלל מפלג המנחה צריך לחזור ולהתפלל, וכתבו האחרונים שגם ביום חול הדין הוא כן. [מ"א א"ר פמ"ג ושאר אחרונים- שער הציון סקנ"ז, ובמאמר מרדכי הבין שכן כוונת הב"י] וביארו המפרשים משמיה דגמרא שמן הדין גם בציבור היה צריך לחזור ולהתפלל אלא שלא הטריחו את הציבור לחזור ולהתפלל. ולפי זה באופן שיחיד בתוך ציבור טעה והתפלל מפלג המנחה, אין כאן סברא שלא הטריחוהו ולכאורה מן הדין לחזור ולהתפלל.
אך לכאורה הדברים מתמיהים, הרי אם היה יודע שפלג המנחה והתפלל ביודעין, ודאי יצא יד"ח כדקי"ל דעביד כמר עביד, ובדיעבד אפילו באותו יום מהני לעשות תרתי דסתרי כמו שכתבו הפוסקים. וא"כ מאי גרע בזה שלא ידע שהוא מתפלל בפלג המנחה. ובמאמר מרדכי הקשה כן וכתב שכיון שאילו היה יודע לא היה מתפלל בשעה זו, גרע טפי. ועדיין צ"ב מהכ"ת לומר שלא יועיל אפילו בדיעבד. [1]
אמנם כשנבוא לבדוק ביסוד הדין בסוגיא, נראה לכאורה להיפך מדברי האחרונים, דהנה בסוגיא בברכות כ"ז: דנה הגמרא אם צריך לבדול ממלאכה כשמתפלל ערבית של שבת בפלג, והוכיחה הגמרא מרב שבדל ממלאכה, והקשו מאביי שהתיר לעשות מלאכה אחרי תפילת ערבית. ותירצה הגמרא ששם היה טעות בקבלה, והקשתה הגמרא וכי מחמת טעות חשוב שאינו קבלת שבת, הרי מעשה שהתפללו בפלג במוצ"ש בטעות[2]והכריעו, שכיון שהתפללו התפללו. ותירצה הגמרא שרק לציבור לא מטריחים. ומבואר שנידון הגמרא בדין קבלת שבת בטעות ולא בדין תפילה בטעות. אלא שכדי להתפלל תפילה של שבת צריך לקבל את השבת כדי שיוכל לומר 'מקדש השבת' בתפילה. וכן במוצ"ש כדי שיוכל להתפלל של חול, צריך להחליט שהוא מוציא את השבת לענין תפילות. [ובזה הדגיש רש"י שהגם שאין בכח החלטה זו להתירו במלאכה, מ"מ חשיב שעשאו חול לענין תפילות] וכיון שהיה זה בטעות לא חל הקבלה וממילא לא חל התפילה, אבל בתפילה של חול מהכ"ת לומר שיש עיכוב שיכוין לשיטת רבי יהודה. [ובכל המו"מ שם לא נזכר הדיון אם הלכה כרבי יהודה או כרבנן, אלא הכל הולך בשיטת רבי יהודה והנידון הוא רק אם חשוב קבלה בטעות]
וביותר הדברים מבוארים בדברי המיוחס לריטב"א (דהיינו השטמ"ק והר"א אלשבאלי) והרא"ה שהנידון הוא רק קבלת השבת אבל על התפילה לא צריך לחזור. [ועי' הערה[3]], והגם שלא קי"ל כותיהו מחמת דברי הראשונים שהביא הבית יוסף שפסקו שגם לענין תפילה צריך לחזור, אבל אין מקור לומר שנחלקו הראשונים על עיקר דבריהם שהנידון הוא קבלת שבת, והטעם שהם סוברים שלא יוצאים ידי חובה בתפילה הוא גם כן מצד שחסר בקבלת שבת והרי זה כמתפלל של שבת בחול או של חול בשבת, וזה לא שייך בתפילות יום חול שלא צריך קבלה בשביל שיהיה אפשר להתפלל ערבית[4]. ומצאתי בס"ד בתשובות והנהגות ח"ו סי' ס"ב שתמה בזה. [וראה כעי"ז בבאר יעקב (אריאלי)]
וסיים בתשובות והנהגות 'וכמדומני שלא שמענו כן מעולם, על מי שטעה וסבר שכבר צאה"כ והקדים להתפלל מעריב שיחזור ויתפלל' ויש לעיין איך לדון בכזאת, שמפורש בקצת ראשונים [שלא הובאו ביתה יוסף] שאין צריך לחזור, וגם בשאר הראשונים לא מבואר להיפך מסברתם. וגם פשטות השמועה שלפנינו מורה כן, וגם מצד הסברא הדברים נראים כן. אך מדברי כל האחרונים מבואר שצריך לחזור.
ואפשר לומר שכיון שדברי הריטב"א לא היו לפני הב"י ורוב האחרונים, יש לנו לצרפם לספק לומר שב ואל תעשה. וכן משמעות דברי התשובות והנהגות שלמעשה מעולם לא שמענו שהורו לחזור בכה"ג. אך נראה כיון דנפיק מפומה דכל האחרונים להחמיר בזה, ראוי לצאת ידי חובה מהחזן פעם נוספת בברכות ק"ש, ולהתפלל ערבית עם תנאי נדבה.[5]
אמנם בנידון השאלה שלנו שהתפלל בבית הכנסת של הנוהגים לכתחילה להתפלל בפלג, יש לומר בצירוף כל מה שנתבאר למעלה שכיון שהציבור ודאי יצא ידי חובה, יש להחשיבו כטפל לציבור ולומר שיצא ידי חובה. והגם שזו סברא חלשה, מכל מקום חזי לאיצטרופי למה שנתבאר לעיל.
הערות ומקורות:
[1] ובפרט שעד כמה דבדיעבד קי"ל כרבי יהודה, הרי לרבי יהודה גופיה מהכ"ת לומר שצריך לדעת שהוא מתפלל בפלג המנחה, ויש שרצו לתרץ שכשאומרים 'עביד כמר עביד' פירושו שאנחנו 'מכריעים' כרבי יהודה, (או שאנחנו נעשים 'תלמידים' של רבי יהודה) ואם עשה זאת בשוגג אין כאן הכרעה כרבי יהודה. [עפ"ד הקהילות יעקב ברכות א'] אבל הרי דין זה של השו"ע מקורו בדיוק של הגמרא בברייתא, לפני שהכריעו שהלכה 'עביד כמר עביד' [דו"ק שם] ומוכח שגם לרבי יהודה צריך לדעת שמתפלל בפלג המנחה, וצ"ב הטעם.
[2] ופרש"י שהגם שעל ידי התפילה אינו יכול להוציא שבת 'אבל לענין תוספת אף על גב דבטעות הוה, תוספת הוא על ידי תפלה, הואיל ואמר תפלה קבלה היא'.
[3][3] שיטת הרא"ה שם שפלג המנחה צמוד לשקיעה וכשי' ר"ת. וכתב שבציבור הקילו אפילו שהתפללו לפני פלג המנחה. וביחיד אם התפלל אחרי השקיעה יצא יד"ח אפילו בטעות, אבל קבלת שבת לא חלה כיון שהוא טעות. נמצא שאין שום חומרא בהלכות תפילה שלא יוצא ידי חובה מחמת טעות.
[4] לפי סברא זו, יש לעיין בליל ר"ח או במוצאי ר"ח אם מתפלל פלג, האם שייך סברא שצריך לדעת שהוא ר"ח כדי שיחול עליו דין תפילת ר"ח, ומסתבר שכיון שאין נפק"מ דינית בזה שהוא ר"ח מלבד התפילות, (מלבד מנהג מלאכה לנשים וסעודה) לא שייך להצריך 'ידיעה' בקבלה. ואפילו אם נאמר שיש דין של קבלה, הרי לדעת מרן השו"ע בסו"ס ק"ח אם הזכיר יעלה ויבוא שלא בר"ח אינו צריך לחזור, וגם עצם אמירת ר"ח בליל ר"ח אינה לעיכובא, וממילא אין חשש כלל, כיון שאם נאמר שנחשב שלא חל אצלו ר"ח מכל מקום אין זה פוסל שאמר יעלה ויבוא בערב ראש חודש. ואם נאמר שזה נחשב שחסר לו יעלה ויבוא בראש חודש, הרי יעלה ויבוא אינו מעכב. ובז' מרחשון לענין הזכרת טל ומטר, פשוט שלא צריך 'קבלה' בשביל להזכיר טל ומטר.
[5] לעיקר הדבר יש לציין, שיש שמפרסמים ברבים בכל עת שלדידן בני ספרד יש לחוש לפלג המנחה מצאת הכוכבים וכדעת מרן שהוא כרבע שעה אחרי הפלג מהשקיעה והמתפלל לפני זה נכנס בספק ברכה לבטלה ואין לענות אחריו אמן, וכבר תמהו על דבריהם טובא, שלדעת מרן כרבנו תם פלג המנחה הוא סמוך ממש לשקיעה, ואין שום משמעות לעשות פלג מצאה"כ דידן. [ושיטת הבא"ח המפורסמת בזה, מיוסדת על ענין אחר כמו שביארנו בירחון האוצר פ"ד עמ' ע"ב ע"ג] וממילא אם עושים את התפילה מופלג מהשקיעה כבר אין נפק"מ כלל אם ממתינים לפלג השני שכתוב בלוחות. [ולשיטת הגאונים לא שייך לומר שפלג מצאת הכוכבים, וחצות אינו בחצי היום, עי"ש במאמרנו הנ"ל] ועל כרחך הנוהגים להתפלל בפלג נזקקים לסמוך על שיטת הגר"א שמונים את שעות היום מהזריחה לשקיעה.
אמנם אמת הוא שלדידן שעושים פלג המנחה מהשקיעה, אין מקור ברור בראשונים שאפשר להקדים גם ברכות ק"ש מפלג המנחה, שהרי דעת רוב ככל הקדמונים שסברו שמונים פלג מהשקיעה, שאפשר להקדים רק את התפילה מפלג ולא את ברכות ק"ש. כמו שהרחיב ר' האי גאון בתשובה וכן הוא פשטות הרמב"ם בפ"ג מתפילה כמו שהבין בדבריו הראב"ד שם, [ורק בר"ח ברכות כ"ז כתב על דברי ר' האי ש'אינו רחוק לומר' שאומרים גם את הברכות בפלג] וגם בראשונים הסוברים כר"ת הרבה מהם יצאו מאוד נגד זה, ועד כאן לא הכריע השו"ע להקל רק בפלג מצאה"כ שיש לנו לסמוך על ר"ת שהתיר לומר מעריב ערבים צמוד לשקיעה, אבל להקדים כל כך לא שמענו, והרבה מקומות שכתבו שנהגו להתפלל בפלג, וכוונתם לתפילה בשקיעה וכדעת ר"ת. והרחבנו בכל זה באמרי שמואל פלג המנחה פ"ב.
