בקהילות ובבתי כנסת רבים מקובל למכור או לכבד, בדרך כלל את ילדי הקהילה, במנהג הנחת הרימונים על הספר התורה כאשר מוציאים אותו מן ההיכל. האם יש מקור למנהג זה?
מתברר כי במקורות מופיע מנהג טוב וקדוש זה, לתת הרימונים להניחם על גבי הספרי תורה כשמוציאים אותם חוץ להיכל, ויועיל לאריכות ימים ויזכה לחכמה בינה ודעת בלימוד התורה הקדושה.
כתב בספר חמדת הימים (ח"א דע"ה-ע"ו ע"ד) שנהגו לעטר את הספר תורה ברימוני זהב וכסף. ומנהג אנשי הקהל שלאחר חזרת התפילה מוכרים פרנסי הקהל מצות כיבוד ספר התורה ותכשיטיו, כגון פתיחת הארון להוציא ספר תורה, ולעטר הספר תורה ברימוני זהב וכסף ולהביאו לפני התיבה.
ובשו"ת רב פעלים (ח"ד יו"ד סימן ל) הנה הרימונים לא נתקנו בשביל נוי, אלא יש בהם טעם על פי הסוד, וזה הטעם לא שייך אלא בהיכא דמלביש הרימונים סמוך לפתיחת ספר תורה, כי ענין הלבשת הרימונים ופתיחת ספר התורה וקריאתם בתוכו הכל הם רומזים לדברים העומדים ברומו של עולם כמפורש בספר הקדוש פרי עץ חיים.
גם מפורש שם שהשמת הרימונים על הספר תורה צריכה להיות סמוכה להוצאת ספר תורה מן ההיכל ופתיחת התיק, כדי להראות הכתב שבתוכו ויוצא האור שבתוכו לחוץ שהוא הכתב שבספר תורה.
ולפי זה יפה עושה השמש להסיר הרימונים מעל הספר תורה שעה או יותר קודם שיוציאו. ואם היה הספר תורה מלובש ברימונים מעיקרא בתמידות, אין ניכר הרמז של הסוד שרומזים אליו הרימונים שהוא ענין תרין עטרין דחסד וגבורה אשר הם מתגלים ומאירים בעת ההיא.
וראה בפרי עץ חיים (שער קריאת ס"ת פ"א) סוד תרין הרימונים וכו' וכנגדם אנו משימים על הספר התורה שני רימונים בצאתו מהיכל, ע"ש. וראה עוד בספר קדוש בציון לגרב"צ מוצפי עמוד קצט שהאריך בענין.
וידוע שגדולי ישראל היו מחזרים לקנות מצוה זו ובפרט בימים נוראים. גאון עוזנו רב רבנן רבנו עזרא עטייה זצ"ל היה נוהג בזה, והיה מחזר לקנות את הרימונים לס"ת (כך סיפר הגרב"ץ מוצפי שליט"א).
