רבנו נולד באר"צ חכמים וסופרים הנודעת לתהילה העיר חאלב בשנת תקנ"ח לאביו חכם יוסף ע"ה.
לא ידועים לנו פרטים על ילדותו. אך לאחר מכן ידוע ומפורסם הדבר כי היה מן היושבים ראשונה במלכות התורה חאלב וגדולי הרבנים קשרו כתרי תהילה לראשו. רב מופלא חסיד ועניו שקדן ולן באהלה של תורה. רוב זמנו הקדיש לטובת ולמען הכלל את כספו הקדיש לתמיכה במוסדות תורה וצדקה. ובכל זאת הוא עצמו היה חסיד ופרוש מסתגף ומסתפק במועט. צדקותו וקדושתו היו לשם דבר בין בני קהילת חאלב וממנו התברכו בעת צרתם ובשאבם מהוד זיו קדושת תוארו ובשתייתם ממעייני חכמתו עלו והתגברו במאור מאוד בתורה ויראה. מפאת ענוותנותו הגדולה ועמלו הגדול בכיסוי גדולתו לא נותר לנו פרטים רבים על מסכת חייו עתירי ההוד ופרשת תוקפו וגדולתו.
את רובי תורתו אנו רואים בספריו החשובים: א) באר יצחק (ליוורנו תרכ"ד) ביאור לפירוש רבי אברהם אבן עזרא על התורה. ב) הדר עזר (איזמיר תרכ"ה) ביאור לפירוש רבי אברהם אבן עזרא על הנ"ך. והסכימו עליו גדולי חכמי אר"צ. שני ספריו אלה הצטיינו בבהירותם ובדיוקם ותרמו רבות להבנת דבריו הקשים של האבן עזרא. ג) ליקוטים מפרד"ס (אר"צ תר"ל) כולל ליקוטי אמרים פשט רמז ודרש מפי סופרים וספרים בנושאים שונים מסודרים בערכים בסדר א"ב, אותם ההדיר לימים רבי אליהו שרים זצ"ל ר"י תורה והוראה שהוא דור חמישי לרבנו המחבר. ד) מוסר חכמים (אר"צ תרל"ג) דברי מוסר חז"ל על על פי סדר הפרשיות. ה) פי הבאר (ירושלים תרס"ח) ביאור לדברי הרא"ם על התורה. אותו הדפיס בנו רבי יוסף שרים זצ"ל שנים רבות אחר פטירתו.
בהקדמה לחיבוריו משבחים אותו חכמי עירו ודורו על גדלותו העצומה בתורה ועל היותו "בקי בחדרי תורה, חיליה לאורייתא, ולילה כיום יעיר, לא ינום ולא יישן עד דקרי ותני כמה הילכתא גברוותא… אספרה קול תהילתו אשמיע, אין די בא"ר תעשנה הדבורי"ם, כי הפליא לעשות עשייה לשמה, להפיץ מעיינות החכמה, לבאר כל סתום תורה חתומה… מה גדלו מעשה ידי המחבר ז"ל מעשה צדיקים והמה מחושקים כסף תועפות כראי מוצק חזקים דון מינה ומינה דגל התורה הקים, מי ומי ההולכים, אם אמרתי אספרה, יראה מילתא זוטרתא, יראת ה' טהורה, שייף עייל שייף נפיק וענוה יתירה, מתנהג בחסידות אורייתיה כשרה, שקד על לימודו לילות כימים לילי טבת הארוכים…".
על עמלו העצום בתורה נמצא בין בתרי אימרותיו בהקדמתו לאחד מספריו "שקדתי על תורתי עד שבשרי היה רזה". מכך כפי הנראה חלה מאוד ובזכות כתיבת חיבורו על האבן עזרא חזר והבריא.
ביום האושפיזין של יצחק אבינו ע"ה, יום ט"ז תשרי תרל"ג בהיותו שרוי בשמחת החג ספון בצל סוכתו, השיב רבנו את נשמתו ליוצרה בגיל גבורות.
משכן קודשו נטמן בעיר חאלב בסמוך לבית הכנסת הגדול בחלב שם נמצאת "מערת הצדיקים" שבה טמונים גדולי חכמי ורבני ארם צובה הסמוכה למערת אליהו הנביא ז"ל בסוף המערה הפנימית השלישית סמוך ממש לכותל המערה ועמו במערה בתחילתה לצד ימין הרב ר"ם ור"ם רבי משה סוויד זלה"ה.
על מצבת ציונו נכתב: "אבן מקיר תזעק על ציץ נזר הקודש הרב המחבר ספר הדר עזר וס' באר יצחק וסי פי הבאר וסי לקוטים מפרדס וס' מוסר חכמים ואשר כתב וחקק מני"ר הדר בקודש נאדר הרב המובהק כמהר"ר יצחק שרים ז"ל ויצא יצחק ו"י לחדש תשרי ש. התרל"ג".
מספר נכדו הג"ר אליהו שרים זצ"ל המהדיר ספריו בהקדמת הספר "ושמעתי מתלמיד חכם אחד חשוב שבזמן הפרעות בשנת תש"ח עלו הצוררים להחריב את מערת הצדיקים הנ"ל והנה כשהתקרבו לפתח המערה ראו על קברו של מרן מוהרי"צ שרים זיע"א נחש גדול ונורא. ומפני פחדו ברחו כולם ונהפך המקום למקודש גם בעיניהם ויהי לנס".
עוד כתב "בין יהודי חאלב רווח הספור עד מפי עד, כי במשך כל ימי חייו היה קם כל לילה לתיקון חצות וכל שבת לפנות בוקר היה קם וקורא בקול נעים את כל התהילים בבית הכנסת הגדול בחאלב. ושנים רבות אחרי שנפטר היה עדיין קולו נשמע מבית הכנסת בקריאת תהילים". וסיפר הרה"ג ר' יצחק טוויל כי בעת השריפה הגדולה בחלב בשנת תש"ז נשרף בית הכנסת הגדול וכל תכולתו, ורק ספרי "הדר עזר" של רבנו נשארו שלמים במקומם, ויהי לפלא. ומרן הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל מר"י פורת יוסף כתב בהספדו על מנהל הישיבה רבי עזרא שרים זצ"ל נינו של רבנו "רצוני לספר מה ששמעתי מזקני ארם צובה על זקנו בעל 'באר יצחק', כי פעם אחרי פטירתו כארבעים שנה חפרו לאחד קבר ליד קברו של הצדיק הנ"ל. ובהיותם חופרים נפרץ הכותל שבין קבר הצדיק לקבר שהיו חופרים, בטעות, ורגלי ירכו של הצדיק הנ"ל יצאו חוץ לקבר. והלך זה שחפר וטבל והחזיר את הרגל והירך למקומה ואמר לאנשים שהיו שם תאמינו לי שהבשר קיים כאילו עתה קברו אותו… וזה היה כארבעים שנה אחרי פטירתו" זיע"א.
