שאלה: אדם שמתפלל במנין פלג בערב שב"ק, האם האשה ובני הבית נגררים אחריו בזמן שהוא קיבל שבת בבית הכנסת?
ישנם כמה נדונים הלכתיים שיש ליתן עליהם את הדעת כאשר מקבלים שבת מוקדם ומתפללים ערבית וסועדים כבר מזמן פלג המנחה. אחד הנדונים הוא ביחס לגרירת האשה אחר בעלה כאשר הוא מקבל שבת בבית הכנסת, דהיינו שאם לדוגמא זמן פלג המנחה הוא בשעה 6, הבעל מתפלל מנחה רבע שעה קודם, ובשעה 6 מקבל שבת בבית הכנסת באמירת מזמור שיר ליום השבת, יש לשאול האם אשתו נגררת אחריו ומעתה נאסרת בעשיית מלאכה [ואף נאסרת בהדלקת נרות שבת], או שאין האשה נגררת אחר בעלה. ונדון זה אינו מהווה כ"כ נפק"מ כאשר מקבלים שבת בזמן הרגיל כיון שבקבלת שבת בזמן הרגיל הבעל מקבל שבת סמוך לשקיעה ובשעה זו בד"כ האשה כבר הדליקה נרות ואינה עושה מלאכה, ואה"נ שאם תרצה לעשות מלאכה סמוך לשקיעה וכגון שאינה מקבלת שבת בהדלקה, הוי ג"כ נפק"מ האם נגררת אחר בעלה.
גרירת האשה אחר בעלה
והנה מצינו ברמ"א בסימן רס"ג (ס"י) שכתב להדיא "אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד ברכו", דהיינו דאף להרמ"א הסובר דהאשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, אין זה גורר את בעלה ושאר בני הבית אחריה, ומותרים הם בעשיית מלאכה עד שיקבלו שבת בעצמם.
מיהו על אף שבעל לא נגרר אחר אשתו, ואין אדם נגרר אחר חברו בקבלת שבת, מ"מ הובא באחרוני זמנינו לדון על גרירת אשה אחר בעלה, וזאת מדינא דשו"ע שם בסעיף יב', ששם הובא שמיעוט ציבור נגרר אחר רוב ציבור לענין קבלת שבת, ושע"כ אם רוב הציבור קיבלו עליהם שבת, המיעוט נגררים אחריהם על כרחם.
ולמעשה ישנם ג' שיטות בפוסקים בענין גרירת אשה אחר בעלה:
א. פמ"ג (רס"ג סוס"ק א'), שבה"ל (ח"ז סימן לה) – אף שהאיש אינו נגרר אחר אשתו, מ"מ האשה נגררת אחר בעלה כיון שהוא גדול שבבית, ודמי ליחיד שנגרר אחר הציבור.
ב. אג"מ (ח"ג סימן לח, ח"ה סימן טו) – אמנם האשה אינה נגררת אחר בעלה, אבל ראוי לה להמנע מלעשות את המלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה, וכשם שהעבד קיבל מנוחה בשעה שקיבל האדון את השבת, ועוד כתב לחלק ע"ש. ועכ"פ ביחס לנ"ד ס"ל דאינה נגררת אחריו.
ג. חזו"ע (ח"א עמ' רפח) – כשם שהאיש אינו נגרר אחר אשתו, כך גם האשה אינה נגררת אחר בעלה בקבלת שבת, וכתב שיש לחלק בין גרירה אחר ציבור לבין גרירה אחר יחיד.
אדם שקיבל שבת ומצווה לבנו או ביתו לעשות מלאכה
דיון נוסף בענין זה הובא באחרונים והוא אינו מדין גרירה, אלא מדין שביתת בנו, דהנה כאשר מקבל אדם שבת, אף שמותר לו לומר לישראל אחר לעשות מלאכה עבורו, כמבואר בשו"ע (רס"ג סי"ז), מ"מ ביחס לבן או הבת יש לדון האם מותר לאבא או לאמא שקיבלו שבת, לצוות עליהם לעשות מלאכה. ויהא זה נפק"מ כאשר האב או האם הקדימו לקבל שבת מדין תוספת שבת, והבן או הבת לא קיבלו שבת עדיין, ועל הצד שאינם נגררים אחריו יש לדון האם מותר לו לבקש מהם שיעשו מלאכה.
למעשה דעת שבה"ל (שם אות ג) להתיר, כיון שהבן או הבת שלא קיבלו שבת, מותרים בעשיית מלאכה, ולא שייך איסור על האב או האם לצוות עליהם. ומאידך באג"מ (שם) כתב לאסור, ואף כתב שכאשר הבעל קיבל שבת אינו יכול לצוות את אשתו מדין "וינפש בן אמתך". וכן דעת הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ג סימן פב) לאסור.
דברי בעל החוות יאיר בענינים אלו
ובספר עטרת שלמה למו"ר שליט"א (סימן טז) הביא דברי בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים, שנגלה בשנים האחרונות [כמה עשרות שנים], ושם התייחס להדיא ל-ב' נדונים אלו. ושם מיירי על דינא דשו"ע (רס"ג סי"ז) המתיר לאדם שקיבל שבת לומר לחברו לעשות עבורו מלאכה, ועל זה כתב בזה"ל: "ונ"ל דדוקא לישראל שאינו ברשותו, משא"כ עבדו ושפחתו וכ"ש בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו, ואשתו טפלים לו וכולם נאסור מיד שקיבל שבת וכו', ומי שירצה לפקפק עכ"פ יודה בבנו ובתו הקטנים, ועבד ושפחה כנעניים שאסור לצוות להם, ואפילו יעשו מעצמם צריך למחות, כי מיד שקיבל שבת קאי בלא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וכו', ואפילו על שורו וחמורו, וצריך להזהיר בני הכפרים".
ומבואר מדבריו דס"ל דהאשה ובני הבית נגררים אחר אבי המשפחה שקיבל שבת, אלא שכתב דיש מקום לפקפק על כך. וביחס לנדון השני כתב שודאי יש לאסור שהאב או האם שקיבלו שבת יצוו לבני ביתם שלא קיבלו שבת לעשות איזה מלאכה, דמיד שהאב או האם קיבלו שבת חל עליהם "לא תעשה כל מלאכה אתה ובינך".
מהאמור נמצא שצריכים מארגני המנין לתת זמן בין זמן הפלג לזמן קבלת שבת, כדי שהאשה תספיק להדליק נרות בזמן הזה, שהרי קודם לזמן הפלג אינה יכולה להדליק נרות כלל, ואף אם רוצה לקבל שבת אינה יכולה, דאכתי לא הגיע זמן הפלג (עיין רס"א ס"ב ברמ"א, ובמשנ"ב ס"ק כה, וע"ע רס"ג ס"ד בביה"ל ד"ה בעוד). ואחר הפלג יכולה להדליק עד זמן שבעלה יקבל שבת, ובד"כ מצוי שמקבלים שבת 2 דקות או 5 דק' אחר זמן הפלג, וצריך התאמה בין הבעל לאשה בענין זה. וכאמור כ"ז כחומרא, והסומך שהאשה אינה נגררת אחר בעלה יש לו על מה שיסמוך.
ובנדון השני ג"כ צריך לשים לב, שאחר שהאשה הדליקה נרות בזמן הפלג וקיבלה שבת, וכן הבעל התפלל בבית הכנסת וקיבל שבת, שלדעת הפוסקים הנ"ל והחוו"י אסור להם לצוות על אחד הילדים לעשות מלאכה עבורם, ורק מותרים לבקש כן מאדם אחר. וכאמור גם בזה המיקל יש לו על מה שיסמוך וכנ"ל.
העולה מהאמור:
א. המתפללים במנין פלג המנחה בעש"ק, ראוי להם להחמיר ב' חומרות. א) כאשר הבעל מקבל שבת בבית הכנסת, תהא האשה אחר הדלקת נרות ולא תעשה כל מלאכה. ב) מזמן שקיבל הבעל שבת, ומזמן שקיבלה האשה שבת, לא יבקשו מבני ביתם לעשות מלאכה אף אם לא קיבלו בני ביתם את השבת עדיין.
ב. המיקל בהנ"ל יש לו על מה שיסמוך.
ג. אשה שבעלה מתפלל בפלג אף לסוברים דהיא נגררת אחריו, אם קודם שהדליקה נרות עשתה תנאי על ההדלקה בשביל שתתפלל מנחה אחר ההדלקה, בכה"ג יכולה להתפלל מנחה אחר ההדלקה (עיין ביה"ל רס"ג סט"ו).
