לידתו ועלייתו ארצה
רבינו נולד להוריו רבי יצחק ואשתו מרת לאה, בעיר ארם צובא היא חלאב, ביום ט"ז שבט תרמ"ה.
האב רבי יצחק נכדו של הגאון רבי ישעיהו עטייה זצ"ל מחבר ספר 'בגדי ישע' מחכמי ורבני ארם צובא. למעלה בקודש התייחסה המשפחה אל הגאון רבי שמטוב עטייה, מתלמידי מרן הבית יוסף הנזכר בשו"ת אבקת רוכל סי' כה.
בשנת תר"ס כשרבי עזרא בן עשר שנים, עלתה המשפחה אל ארץ הקודש, וקבעו דירתם בעיר ירושלים, אלא שלא ארכו לאב שם הימים, ונסתלק בקיצור ימים מן העולם כשהוא מניח אחריו אלמנה ושני ילדים רכים. וכך משחר ילדותו חי רבי עזרא חיי צער ודוחק, עוני ומחסור. לאורך כל שנות חייו היה רבי עזרא מוקף ביסורים אשר אצל אדם מהשורה יש בהם ביטול תורה וביטול תפילה, אך הוא מעולם לא הופרע על ידם מעמלה של תורה ומדבקותו בה', עד שהאיר כל המזרח מכבודו.
להכנסת שמות לתפילה בציונו ביומא דהילולא על ידי מרנן גדולי הדור כנסו >>
הקים עולה של תורה
רבנו זכה להקים עולה של תורה, ואלמלא הוא היתה תורה משתכחת חלילה מקהילות הספרדים, וכמאמרם ז"ל 'אלמלא עזרא נשתכחה תורה מישראל' (סוכה כ.). אשר במשך יובל שנים ששימש כראש הישיבה הקים מחזורים רבים של ת"ח מופלגים מוסמכים ומורי הוראה, שהפיצו תורה ויראה בכל רחבי תבל.
התמסרותו של רבינו להבנת עומק הפשט ולהסביר לתלמידים דרך העיון העמוק, היתה בדרך לימודו תמיד עד שכמעט כל דיבורי המהרש"א היו שגורים בפיו, וכפי שספד לו תלמידו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בימי השבעה (הובא בס' עלה עזרא): וכמה יגיעות יגע אותו צדיק להחדיר בלב תלמידיו הבנת גפ"ת עם מהרש"א בעומק העיון, ומאלף הסיפור ששמעתי מידידי הדגול רבי בן ציון אבא שאול, שסיפר לו רבינו שפעם אחת חלה אחד מבניו במחלה קשה, והיה בצער רב אודותיו, בלילה נראה לו בחלום המהרש"א בהסבר פנים ובחיוך על שפתיו, ואמר לו: אני מהרש"א ומבטיחך כי לא יאונה לצדיק כל און, ולבנך ה' ישלח דברו וירפאהו רפואה שלמה בקרוב, וכן היה.
"סברתו כסברת הראשונים"
רב היה כוחו במשקל הסברא, וידוע הסיפור כאשר מופת הדור מרן החזון איש זצ"ל ביקר בירושלים בחודש אדר א' תש"א, שפך צקון שיחו ליד הכותל המערבי שריד בית מקדשנו, לא אחת שמע על הישיבה הגדולה 'פורת יוסף' שהשקיפה על הכותל המערבי, ועל רבי עזרא העומד בראשה, והביע רצונו להפגש עמו.
המלכים נועדו, והתפתחה שיחה תורנית. פתח החזו"א בסוגיא ממסכת עירובין בה עסק באותה עת, והציב שתי קושיות שבהן התקשה. ראש הישיבה כדרכו שלא לדבר לפני שמתעמק במחשבה, שתק. חמשה רגעים של דממה חלפו ואז פתח ראש הישיבה ונענה, ראו כולם איך שהחזו"א התפעל מהתירוץ.
בצאתו מבנין הישיבה לא כבש התפעלותו ואמר לתלמידיו של רבי עזרא: "סברתו, כסברת אחד הראשונים".
להכנסת שמות לתפילה בציונו ביומא דהילולא על ידי מרנן גדולי הדור כנסו >>
"עמוק מי ימצאנו"
"ברוך השם שזכיתי ללמוד תורה מפי מורנו ראש הישיבה הגאון האמיתי מופלג בדורו הלן בעומקה של הלכה, עמוק מי ימצאנו, מורי ורבי עטרת ראשי כבוד מורנו הרב רבי עזרא עטייה זצ"ל, אשר לבו רחב כאולם והיה מבעית בעיון התלמוד". כה כתב תלמידו מרן רבינו האור לציון זצ"ל בהקדמתו לשו"ת אול"צ ח"א.
דאגתו לתלמידיו ובהם מרן הגר"ע יוסף
ועל ידו השנית צא וראה מש"כ עליו תלמידו מרן הגרע"י זצ"ל (חזו"ע אבילות ח"ג, עמ' רנ) בזה"ל: "בדידי הוה עובדא, נהירנא כד הויא טליא בגיל עשר שנים ונכנסתי ללמוד בישיבת פורת יוסף, וקרה פעם שנעדרתי מן הישיבה מספר ימים, ונודע הדבר לרבינו, חקר ודרש עד שנודע לו כי מר אבי שהיה לו חנות והתפרנס ממנה בדוחק החליט שעלי לעזור לו בחנות, ממכון שבתו השגיח ובא אל מר אבי ודרש ממנו להחזירני לישיבה, נענה מר אבי ואמר לו שהוא צריך עזרה וסיוע לחנותו כדי להתפרנס, הפשיל שרווליו רבינו ואמר לו, אני אישית מוכן לעזור לך, רק את בנך השיבו ללימודו, כי ביטול תורה שלו חמור מביטול תורה שלי, וכך שיכנע את מר אבי להחזירני לישיבה, ולימדני תורה, וכאב את בן ירצה, ומידו היתה זאת שיגעתי ומצאתי האמן, זכר צדיק לברכה".
תורת הנסתר בצנעא רבה
העיד תלמידו רבי ברוך בן חיים זצ"ל (בס' עלה עזרא): רבינו היתה לו 'שיטה' על סוגיות התלמוד בכתב יד, וזכינו ללמוד לפניו מתוך כתב ידו. ולצערנו, הרבה מכתביו שנשארו בישיבה הקדושה 'פורת יוסף' נתלקחו באש, בעת שהלגיון הירדני שכבש את העיר העתיקה שרף את הישיבה עד היסוד. עוד העיד הגרב"צ זצ"ל בהספדו על רבינו (תפארת ציון): למד את כל כתבי האר"י עם פירוש הרש"ש, וכדרכו בקודש בעיון מעמיק, עד שזכה אפילו להגיה בספר הקדוש 'שער הכוונות', וכל זה בצנעא רבה, מעולם לא ראינו בידו או בסמוך לו ספרי קבלה.
'לא יכולתי לסבול לראות שת"ח עומד, ואני יושב'
מידת הענוה של רבינו הגדול זצ"ל היתה עוברת מעל כל מה שאפשר לתאר, ומרגלא בפומיה לומר 'והאיש משה עניו מאוד' וקשה שהרי במשנה נאמר 'מאוד מאוד הוי שפל רוח', ומשמע עד קצה האחרון, ומי לנו גדול ממשה, ואיך נאמר בו רק 'מאוד' פעם אחת? והסביר, שאצל משה נאמר 'מכל האדם אשר על פני האדמה', והיינו מכל אותם בני אדם שקיימו בעצמם מאוד מאוד הוי שפל רוח, ובא משה והוסיף עוד מאוד, ונעשה שלשה מאוד. והיה נאה דורש ונאה מקיים, ודרשה זו מאפיינת את רוח ענותו שלו.
ויעיד ע"ז מה שספד לו תלמידו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל (ס' הזכרון כנסת עזרא) וז"ל: הוא סיפר לי שפעם אחת בהיותו במסיבה של גדולי הדור זקנים ת"ח וראשי ישיבות, נכנס ת"ח מובהק (הלא הוא רבי יעקב עדס זצ"ל, כפי שסיפר מעשה זה הגרב"צ זצ"ל בס' תפארת ציון, עמ' כה) שהיה צעיר ביחס לזקנים שישבו שם, ולא היה לו מקום לשבת והיה עומד כמו שעמדו אחרים, ולא היה יכול לסבול שהוא יושב ואותו ת"ח יעמוד, מה עשה! אמר אם אגיד לו שישב במקומי בודאי שלא יעשה זאת.
קרא לו וא"ל שהוא לא מרגיש טוב ומוכרח ללכת, נא לקחת את מקומי. והרב ההוא לא תיאר לעצמו שכ"ז עשה מפני שרוצה לתת לו את מקומו, והוא קיבל וישב. בזה הלשון אמר לי 'לא יכולתי לסבול לראות שת"ח עומד, ואני יושב'…
הסתלקותו
ביום שני בשבת י"ט לחודש אייר שנת תש"ל, באה עת פקודתו ונתבקש רבינו לישיבה של מעלה.
בהלוייתו אל אחוזת הקבר שבמרומי 'הר המנוחות' במעמד אלפים רבים, נישאה מיטתו רגלי על כתפיהם של תלמידיו שטבלו במקוה. המספידים קראו לעם להתעורר בתשובה, כי אבידה קשה היא לישראל. גם הכריזו ברבים את משאלתו ובקשתו האחרונה, שיהיו שלומי אמונים נזהרין מחטא שנאת חינם ח"ו שהיא עלולה להביא פורענות לעולם, אלא ירבו ביניהם אחוה ורעות.
זכותו יגן עלינו, אמן.
אל תפספסו! להכנסת שמות לתפילה בציונו יומא דהילולא כנסו >>
