מאות מבני ירושלים של מעלה, תלמידי חכמים, בני תורה ומוקירי תורה, ליוו למנוחות את הגאון רבי יהודה כהן זצ"ל, מדמויות ההוד וההסתר של עולם התורה, אשר נסתלק לבית עולמו ביום טוב ראשון של חג הפסח והוא בן פ"ד שנים.
המנוח נולד בברכתו של המקובל הגדול רבי יהודה פתיה זיע"א, ובנערותו נשלח ללמוד בישיבת פורת יוסף, שם התבלט עד מהרה בשקידתו המופלאה ובמידת השתיקה הנדירה שדבקה בו. בני הישיבה כינוהו אז "יהודה השתקן", אך שתיקה זו לא הייתה אלא ביטוי לעומק פנימיותו ועמלו הבלתי פוסק בתורה.
גדולי ראשי הישיבה עמדו על מעלותיו הנשגבות. ראש הישיבה רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הפליג בשבחו ואמר עליו כי הוא מסוגל לשבת שעות ארוכות מבלי להפסיק אף לשתיית מים, וקרא לבני הישיבה ללמוד ממידת התמדה זו. על סברותיו העיד כי הן "שמן זית זך טהור", ואף ציין כי היה כדאי להקים את ישיבת פורת יוסף עבור תלמיד כמותו. במהלך ימי השבעה סיפרו בני המשפחה כי תלמיד חכם מופלג, כבן תשעים וחמש, העיד ששמע מפי רבי בן ציון כי קושי היה לו למסור דברי מוסר כאשר רבי יהודה נמצא בהיכל הישיבה, באשר ראה בו את גדול הדור הנסתר.
מסירותו ללימוד התורה הייתה לשם דבר. מסופר כי אף ביום חופתו לא פסק מלימודו, ועד סמוך לשעת החופה ממש ישב ועמל בתורה, ורק דקות ספורות קודם לכן סגר את ספרו וירד אל מקום החתונה. כבר בגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים ושתיים בלבד, זכה לקבל סמיכת "יורה יורה" מגדולי הדור, ובהם רבי עזרא עטיה, רבי סלמן חוגי עבודי, רבי עובדיה הדאיה, בעל ה"ציץ אליעזר", רבי עובדיה יוסף זצוק"ל ורבי דוד עזרן. בהמשך דרכו, בגיל שלושים ושתיים, הוסמך גם ל"ידין ידין" מפי גדולי הרבנים, ובראשם רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, רבי יהודה צדקה זצ"ל, רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, רבי מרדכי אליהו זצ"ל ורבי אברהם דוד רוזנטל זצ"ל.
על אף גדלותו העצומה והיותו ראוי לשבת על מדין, ברח כל ימיו מן הכבוד והשררה. בני ביתו העידו כי כאשר היו מגיעים אנשים לשאול שאלות בהלכה, היה מפנה אותם לאחרים וממאן לעסוק בפסיקה, באומרו כי "עדיין לא גמר ללמוד". אף כאשר העירו לו בניו כי הוא נושא תעודות הוראה ודיינות, היה משיב בענוותו כי יש מי שיעשה את המלאכה, והוא מבקש להישאר "רב בריח", כלשונו.
חייו התנהלו בפשטות מופלגת. שנים רבות התגורר עם משפחתו, שמנתה שנים עשר ילדים, בדירת חדר וחצי באזור מאה שערים. כאשר נודע הדבר לרבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, פעל לגייס עבורו סכום נכבד לרכישת דירה מרווחת, אולם רבי יהודה סירב בתוקף לקבל את הכסף, מתוך רצון להישאר סמוך למקום תורה ויראה. בסופו של דבר נשמר הכסף לצורך סיוע בנישואי ילדיו.
עבודתו הפנימית הייתה עמוקה ונשגבת. במשך תקופה ארוכה עסק בלימוד כוונות הרש"ש במסירות, עד שבמשך שנה שלמה נהג להתפלל ביחידות כדי להתעמק בכוונות, ואילו בציבור היה מתפלל בפשטות מופלאה. ספרי הקבלה שבביתו הוסתרו ונתכסו, כדי שלא תיוודע ידיעתו הרחבה בחכמה זו. אף לאחר שהשיג מדרגות גבוהות בתורה, לא חדל מעמלו, ולמד גם את חכמת העיבור עד שטרח להכין לעצמו לוח שנה מדויק לבדיקת החשבונות.
מידת הפרישות הייתה ניכרת בכל אורחותיו. במשך עשרות שנים נמנע מלאכול בשר, גם בשבתות ובימים טובים, מתוך שאיפה להתעלות בעבודת ה' על פי דרכי המקובלים. תפילתו הקבועה הייתה בבית הכנסת "שמש צדקה" ברחוב צפניה, שם עמד בתפילה בדקדוק וביראה כמי שמונה מעות.
בשנותיו האחרונות נחלש, וביום טוב ראשון של חג הפסח השיב את נשמתו ליוצרה בטהרה.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בני תורה ומזכי הרבים, ובהם בנו רבי יצחק כהן שליט"א, בנו רבי דוד כהן שליט"א מחבר "אור ההלכה" ואב"ד בית דין "חוקת המשפט" ורבה של קהילת "מזרח שמש" בבית שמש, בנו רבי משה כהן שליט"א מו"צ בבני ברק, בנו רבי שמואל כהן שליט"א תלמיד חכם ומחבר ספרים, ועוד בנים, חתנים ונכדים הממשיכים את דרכו ומפארים את עולם התורה.
ת.נ.צ.ב.ה.
