בשעות הערב נערכה בהיכל ישיבת "כסא רחמים" עצרת הזיכרון המרכזית, בהשתתפות מרנן ורבנן שליט"א וקהל רב של תלמידים, בוגרים ואוהדים. בין הנואמים במעמד היו ראש הישיבה הגאון רבי צמח מאזוז, מרן הראשון לציון ורבה של ירושלים הגאון רבי שלמה משה עמאר, ראב"ד בני ברק הגאון רבי מסעוד בן שמעון, גאב"ד "כתר תורה" הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א, הגאון רבי אברהם מאיר קירשנבוים, המקובל הגאון רבי יצחק ברדא והרב הראשי הגאון רבי דוד לאו.
את המעמד פתח אחיינו, הגאון הרב מצליח חי מאזוז, שעמד בדבריו על דרכו הייחודית של ראש הישיבה זצ"ל, אשר האמין בכל תלמיד ותבע מכל אחד לגדול ולהתעלות. הוא תיאר כיצד גם בדור של שפע ונוחות, רבי מאיר מאזוז לא קיבל את הטענה כי הדור חלש יותר, אלא להפך, סבר כי דווקא מתוך הכלים המרובים ניתן להגיע להישגים גדולים יותר בעמל התורה.
גאב"ד "כתר תורה", הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א, עמד בדבריו על דמותו הייחודית של ראש הישיבה, כאיש אמת ואיש נאמן, וסיפר על זיכרון עמוק מפגישה נדירה עמו בביתו, שנחרתה בנפשו סביב סוגיה עמוקה בהלכות תערובות. בדבריו הדגיש כי דרכו של ראש הישיבה ממשיכה לפעם בבית המדרש, מתוך עיון, מסורת ואחריות להמשך הבניין.
בהמשך כובד בנו, יו"ר מכון "אורות הנאמ"ן", הגאון הרב דוד גדעון מאזוז, בהדלקת הנר לזכרו.
מרא דאתרא בני ברק, הגאון רבי מסעוד בן שמעון, אמר כי "להספיד את רבי מאיר אי אפשר", ותיאר בכאב את גודל האבדה. הוא סיפר על ישיבתו לצדו בבית הדין לפני עשרות שנים, כאשר היה עדיין אברך צעיר, ועל ענוותנותו וגדלותו של ראש הישיבה, שהאיר בתורתו ובאישיותו את סביבתו כולה.
הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו קשר בדבריו בין פרשת השבוע לבין דמותו של ראש הישיבה, וציין כי רבי מאיר מאזוז האיר את עולם התורה כולו בכל מקצועות היהדות, מתוך צניעות מופלגת, ביטול עצמי וישרות מוחלטת.
גם גיסו, המקובל הגאון רבי יצחק ברדא, נשא דברים נרגשים וסיפר כי במשך שנה שלמה התקשה לעכל את ההסתלקות. הוא עמד על התמדה בלתי נתפסת, עמל ללא גבול גם מתוך ייסורים, ועל ארבעה יסודות מרכזיים שאפיינו את פועלו של ראש הישיבה: העיון, הכתיבה, האחריות לכלל ישראל והדקדוק בהיגוי ובנוסח.
מרן הראשון לציון ורבה של ירושלים, הגאון רבי שלמה משה עמאר, נשא דברים כואבים במיוחד, ותיאר את רבי מאיר מאזוז כאדם גדול בענקים, אשר היה בכוח הערותיו והבחנותיו "מרעיש ארץ". בדבריו ביטא את תחושת היתמות הכבדה שהותירה הסתלקותו, והדגיש כי נחמתו מצויה בצאן תלמידיו הגדול, המפיץ את תורתו ומורשתו בארץ ובעולם.
את העצרת חתם ראש הישיבה הגאון רבי צמח מאזוז, שקרא לבחורי הישיבה ולתלמידים הרבים להמשיך את דרכו של ראש הישיבה זצ"ל, בעיון, בדיוק, באומץ לב ובהפצת תורה. בדבריו הדגיש כי הדרך אינה נפסקת, אלא מוטלת על הדור להמשיך לשאת את הלפיד שהותיר אחריו.
כך, שנה לאחר הסתלקותו, ניכרה שוב עוצמת ההשפעה שהותיר רבי מאיר מאזוז זצ"ל על תלמידיו, על מוסדותיו ועל עולם התורה כולו, השפעה שאינה פוסקת גם לאחר לכתו.
