[נערך סיוע תלמידו הג"ר הרצל חודר שליט"א, מגיד מישרים ומח"ס 'רבה אמונתך'].
קורות ימיו
חכם שמואל דרזי (ג' אדר תרפ"ג, בגדאד – כ"ג כסלו תשס"ו, ירושלים)
אביו המקובל חכם יצחק דרזי היה מתלמידי חכם יהודה פתייה. חכם שמואל למד בילדותו תורה והלכה אצל גדולי בבל—ורזי חכמת הקבלה אצל אביו, חכם יהודה פתייה ותלמידיו, ובהמשך אצל חכם אפרים כהן.
פרישותו הייתה מופלגת מגיל בר מצווה. טבל מדי יום—even במקוואות שקפאו—שבר קרח וטבל ביניהם.
פועלו התפרסם בעיקר בהפצת תורה ויראת שמים בקרב עולי בבל ושאר הארצות. יסד ישיבה לרבים, ייסד את "ניות ברמה", הדפיס את סידורי הרש"ש למרות מניעות רבות, זכה למול אלפי ילדים, ותמך בבחורי ישיבות במסירות אין-קץ.
נפטר במוצאי שבת, כ"ג כסלו תשס"ו—בעת פתיחת ההיכל של מנחה—במיתה טהורה ונשגבה. הותיר אחריו בנים תלמידי חכמים גדולים.
כבן אצל אביו
אחד מתלמידיו הקרובים תיאר אותו כך: הוא חי בצל רבותיו כמו בן אצל אביו. אותו תלמיד מספר כי הרב היה "ראש ועטרה שלנו", וכי על שולחנו שבביתו היה הרב יושב ולומד, יושב וסועד, יושב ומדריך אנשים. ידיו של אותו תלמיד היו כרוכות ביד רבו משנות בחרותו ועד יומו האחרון.
ומוסיף התלמיד: אם יש משפט אחד המסוגל להגדיר את דמותו של האיש הנורא הזה, הרי הוא זה: כיצד כל אשר הוציא מפיו—התגשם. רבותינו אמרו במסכת ברכות (ו:): "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. שנאמר סוף דבר הכל נשמע את הא-לוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם."
לדבריו, יראת השמים של רבינו שמואל הייתה מן המפליאות. מחשבתו הייתה נטועה בצער על כבוד שמים עד עומק הלב. בעת שהיו יוצאים לתפילות על קברי צדיקים בגליל—מצבות תנאים ואמוראים בצפת ובטבריה—והמתפללים ביקשו ברכות לפרנסה, לבריאות, לנחת, רבינו שמואל היה נבעת מהרצונות הללו. "באנו לכאן כדי להרים את השכינה מעפר", היה אומר, "לא כדי לחשוב על דברים ארציים". רק כשהגיעו למירון, היה "נחית דרגא" ומברך את עם ישראל באהבה.
תפילת נץ בכותל – ארבעים שנה ברציפות
כששוחרר הכותל המערבי בשנת תשכ"ח, החל להגיע לשם לתפילת נץ החמה מדי יום. מי שראה את תפילותיו מספר על געגועים עזים לאותן השתפכויות נפש, כיסופים עד כלות, ותשוקה לישועת ישראל. לשמו ולזכרו—תאוות נפש.
והוא לא חדל. קרוב לארבעים שנה, יום אחר יום, בשלג הירושלמי ובאינתיפאדות, בחולי ובזקנה – היה מגיע לפני עלות החמה. יש אנשים הבאים ארבעים יום לכותל. אצלו אלו היו ארבעים שנה. ברציפות. ללא הנחות וללא ויתורים.
רוח הקודש בגילוי: סיפור המכונית הממולכדת
באחד הימים הגיע עם תלמידיו להתפלל בכותל וראה רכב חונה בשער יפו. ביקש לעצור והכריז: "הרכב הזה ממולכד". המלווים מיהרו להזעיק את מג"ב, אך הבדיקה המשטרתית העלתה שמדובר ברכב בעלים מוכרים. התלמידים התעקשו, מכירים הם את רוח קדשו. השוטרים הסכימו לפתוח—ולא מצאו כלום.
שבו התלמידים לרבם ואמרו: "רבינו, לא מצאו דבר". תמה הרב ושאל: "ולמה לא בודקים מאחור, בתא המטען?"
פתחו החיילים את התא—ומטען חבלה ענק, מוכן להפעלה, התגלה. "איך ידע?!" תוהים התלמידים. והתשובה בפי כל: "סוד ה' ליראיו".
חומרות שהפליאו – שחיטה עצמית וחשמל בשבת
חומרותיו היו מן המופלגות. מעולם לא אכל בשר או עוף שלא שחט בעצמו. לא סמך על שום הכשר. גם בעניין שימוש בחשמל בשבת—עוד לפני דעת החזון איש—הפסיק להשתמש מחשש חילול שבת הכרוך באספקתו.
חברותות סודיות במוצאי שבת
עולמו של חכם שמואל היה טמיר ונעלם. לא רצה פרסום בשום צורה. מדי מוצאי שבת היה מגיע לראש עדת המכוונים בירושלים, הגאון חכם אפרים הכהן זצ"ל, ולומד עמו בסתר. בנו, חכם שלום, סיפר: "למה רק במוצאי שבת? מפני שחכם שמואל לא רצה שיידעו".
לימוד הש"ס בעיון – ניצול הזמן שנוצר ממלחמה
לחכם שמואל הייתה גם חברותא נוספת—ימי שישי—with מרן ראש הישיבה הגר"י צדקה זצ"ל, ובה למדו בעיון את כל הש"ס, מסכת אחר מסכת.
מקור החברותא: בתקופת המלחמה היו נקיי הדעת מתכנסים מדי יום שישי לסיים את ספר תהילים. כשנגמרה המלחמה אמרו לעצמם: אם היה לנו זמן לתהילים, ודאי יש זמן ללימוד תורה. וכך ניצלו את השעה הקבועה ללימוד הש"ס.
"תדעו לכם: רבי מאיר ידע את כל התורה כולה"
בעת הספד על סידנא בבא מאיר, סיפר הגר"ש וואזנר כי רבים חשבו שרבי מאיר היה עוסק רק בזוהר וייחודים. אך האמת: "ידע את כל הש"ס ראשונים ואחרונים", ואפילו רבי עקיבא איגר היה שגור על לשונו.
גם חכם שמואל ורבותיו ידעו להסתיר את עמקם העצום. בירור ההלכה היה אצלם יסוד בעבודת הקודש, כנאמר: "הריעו לה' כל הארץ" – ראשי תיבות "הלכה".
שר התורה סולל כביש – המפגש עם חכם סלמן חוגי עבודי
עם עלותו ארצה ביקש חכם שמואל לפגוש את רבה האחרון של בגדאד, חכם סלמן חוגי עבודי. נאמר לו שיוכל למצוא אותו בכביש פלוני. כשראה קבוצת פועלים, ניגש לאחד ומצא—להחרדתו—את אביר הרועים סולל כביש במע"צ.
הסיפור התגלגל עד הרבנות הראשית—ושם גילו בקול גדול: "גילינו יהלום שאין בו מתום".
"כל הלימודים—על חשבוני"
סיפור מופלא: בחור יתום בן שמונה עשרה הגיע אבוד ושבור.
חכם שמואל הפנה אותו לתלמידו וביקש שידאג לו. בחשאי שילם הרב על לימודי שחיטה, ובהמשך על לימודי מילה – עד שהתייצב הבחור ונהיה מורה הוראה בישראל.
תחיית המתים ומופתים גלויים
ישנם עשרות סיפורי ישועה. חלקם מפורסמים, חלקם ידועים רק ליחידים.
אשה בכירה בבנקאות שהרופאים התייאשו ממנה, נושעה לחלוטין לאחר תיקון שערך לה.
בחור שעמד להתמוטט לפני חתונתו – שב לאיתנו בתוך דקות לאחר ברכה, ועוד רבים.
באמצע שיעור, זיהה אדם מהקליפה והוציאו. התברר שהיה שליח מיסיון עם מכשיר הקלטה.
במקרה אחר זיהה מכשפת מורמונים מאחורי הדלת—לפני שמישהו ראה אותה.
נבואת חצות – והפטירה במיתת נשיקה
בליל שבת האחרון לימי חייו אמר לרבנית: "זמן חצות צריך להיות בשעה פלונית".
למחרת, במנחה, בירך על כוס מים ויצאה נשמתו בטהרה.
הרבנית ביקשה לזרז את הקבורה – ואכן, כשתי דקות לפני חצות – נקבר.
הגר"מ אליהו עצמו אמר: "מן השמים יעזרו – חכם שמואל ייקבר לפני חצות".
"מעולם לא ראינו את שמו במודעות" דברי חכם שלום כהן זצ"ל
מרן חכם שלום כהן מסר בהספד השלושים כי חכם שמואל היה מענוותני המקובלים—ללא פרסום, ללא הוד והדר.
"מעולם לא ראינו את שמו במודעות", אמר, והוסיף כי הלך בדרך הרש"ש בשלמות, בניגוד ל"מזייפים".
