ברוכים הבאים לפרק הראשון בסדרת 'הוד והדר', הסדרה המסקרת את המהפכה העצומה שמתרחשת בציבור עמלי התורה בארץ הקודש, בניהם של עולי ארצות המזרח והמערב.
וזאת למודעי כי הסיקור הבא אינו מקיף, ובא רק להמחיש ולהדגים, לעיולי ולא לאפוקי. לא מן הנמנע כי חלקים גדולים שאמורים להופיע בו – נשמטו, מחוסר יכולת או חוסר זמן, ולכן כל משגה וכל טעות בו יש לתלות בקוצר הבנת הכותב בלבד.
קהילות בכלל ישראל
מאז ומתמיד, היה מושג 'קהילה' יסוד מיסודותיו של כלל ישראל.
ברוב המקומות בהם חיו יהודים, בקצוות תבל ובמרכזי העולם כאחד, התגבשה סביב בית הכנסת ובית המדרש המקומי קהילה מאורגנת, אשר שימשה תשתית רוחנית, חינוכית, חברתית וכלכלית לבני המקום.
הקהילה הייתה הכתובת לכל דבר ועניין: תורה ותפילה, ומגוון צרכים נוספים, החל מהשגת בשר ומוצרי מזון כשרים, הכרעת סכסוכים, גביית צדקה, תמיכה ביולדות, חינוך הילדים ועד לשמירה הכרחית ונדרשת על זהות וגבולות.
זהו הדגם הייחודי שבעזרתו שמר עם ישראל על זהותו – לא כאוסף יחידים, אלא כקבוצה קולקטיבית חיה, בה קשורים כולם איש לרעהו בערבות הדדית.
קהילתיות בארץ הקודש
בארץ הקודש, חלק גדול מהצרכים שאפיינו את הקהילות בחו"ל כבר לא היו קיימים עוד. בשר כשר יש בכל סופר, וקיומה של מדינת יהודים אפשרה להעניק חלק גדול מהמענים באופן ארצי ונרחב, ששלל את הצורך בגיבוש קהילתי.
עם זאת, ישנם מרכיבים משמעותיים שעליהם הקהילה כן יכלה לתת מענה שאינו ניתן בלעדיה, וסביב מענים אלו התכנסו קהילות בציבורים השונים, ובכללם בציבור החרדי.
הראשונים להקים קהילות כאן בארץ הקודש, היו בני הציבור החסידי. החסידות מעצם טבעה היא קהילתית, בחסידות קטנה – התכנסו באופן טבעי סביב האדמו"ר, והמפגשים הקבועים יצרו למעשה קהילה. בחסידויות הגדולות נוצרו גרעינים מקומיים אשר התגבשו להם יחדיו.
כפועל יוצא מכך, הוקמו גם קהילות ברמת גיבוש שונה זו מזו, על ידי כלל הציבור החרדי, בהובלת אגודת ישראל. יש מקומות שבהן היה שיוך קהילתי חי ופעיל, ויש מקומות בהם היה זה יותר מקבץ של יהודים שנפגשו מעת לעת, אך הגרעינים היו קיימים במקומות רבים.
מעט לאחר מהפכת 'דגל התורה' ויציאת הציבור הליטאי מתחת מטריית אגודת ישראל, ניתן לראות פריחה מואצת ומשמעותית ביותר, לאורך מספר עשורים. באותן שנים, סביב שנת תש"נ ואילך, הוקמו כמה וכמה קהילות מרכזיות, אשר הפכו כל אחת למעצמה תורנית פעילה.
אם נביט כיום נראה תופעה מעניינת, לפיה הקהילות הליטאיות הגדולות כמעט ללא יוצא מכן הכלל (למעט בעיר בני ברק), הוקמו בשנים הללו. בירושלים למשל, ניתן להצביע על בתי המדרש 'אוהל יוסף' ברמות ד', קהילת 'שערי תבונה' ברמות א', 'אהבת תורה' בעזרת תורה, 'מנחת שלמה' בבית וגן ועוד, שכיום כל אחד מהם הפך לאימפריה תורנית, והם החלו את דרכם באותן שנים. בשנים מוקדמות יותר, כמעט ולא ניתן למצוא בתי כנסת ליטאיים!
מה בין בית כנסת לקהילה?
אף שמאמר זה עוסק בהיבט יותר עובדתי ופחות הגותי, מתבקש בכל זאת לשאול; מה בין בית כנסת לקהילה? מה הופך מקום לקהילה, בהגדרה הנוכחית? התשובה פשוטה. בית כנסת הוא מקום שמוקם על ידי אדם שמתנדב למען הציבור ומנהל את המקום. במקום זה הציבור מגיע, עורך את תפילותיו, לעתים משתתף בשיעור זה או אחר, ושב לביתו. בבית כנסת לא נוצר מרקם חברתי מאחד ומגבש, בו כל אחד מרגיש בעל הבית וחלק מהמקום.
גבאי ששואל את עצמו אם המקום שלו עונה להגדרת המושג 'קהילה', לפחות בהקשר בו אנו רואים אותו, שישאל את עצמו שאלה פשוטה: האם הציבור יכול להחליף אותו בניגוד לרצונו? (כמובן רק בהינתן סיבות ממש טובות לכך) האם הוא נציג או פטרון? האם הציבור מרגיש אורח או בעל בית? האם הוא חייב דין וחשבון לציבור, או שעושה במקום כבביתו והציבור מקבל זאת, כי הוא חש, ובכן, אורח בביתו?…
הפועל יוצא של תחושת החיבור הקהילתית הינו, שאנשים נרתמים, והקהילה היא ערוגה בה ניתן להצמיח מגוון רחב של יוזמות. בקהילה מוצלחת, רבים מחבריה מקימים יוזמות שונות, החל ממסגרות כולל, ועד לגמ"חים וארגוני סיוע שונים הכרוכים בפעילות הקהילה עצמה.
וחשוב להבין כי 'קהילה' אין פרושה לחץ חברתי או מחויבות חונקת וכובלת, אף שיש מקום בו המרקם הקהילתי התבסס כך. קהילה בריאה אינה מבוססת על לחץ, וכל אחד פועל וחי כרצונו, אך ישנה היכרות וערבות הדדית, וחיבור חברי המשייך את כולם לחטיבה אחת בדיבוק חברים, באופן חיובי ורצוי.
מקום כזה, מקום בו כל אחד מרגיש חלק, וכל אחד מרגיש בעל בית (בלי סתירה להבנה כי למען הסדר הטוב – יש גבאים ואחראים שמקבלים החלטות ציבוריות), מקום בו כל אחד מוכן לשים את הונו ואונו – הוא הוא המקום הנקרא קהילה.
קהילות בציבור הספרדי
בציבור הספרדי, המצב היה שונה בתכלית.
עד לפרוץ מהפכת עמלי התורה בשנת תשע"ו, מספר הקהילות בארץ כולה עמד על פחות ממניין.
ניתן למנות בו את קהילת 'עץ חיים' בבני ברק, קהילת 'אברכים' ברמות א', קהילת 'קיוויתי' באופקים, קהילת 'בוגרי בית שמעיה' באשדוד, קהילת 'קול יעקב' באלעד, ועוד מספר קהילות אברכים בודדות ממש בכל הארץ.
קהילות אלו היוו בית יוצר לחבריהם, אך לא חוללו מהפכה כי הם עמדו לבדן, על פי רוב בלי מוסדות חינוך שנלוו אליהן, על פי רוב הן השתייכו ונחשבו לכפופות לקהילה חזקה מציבורים אחרים, למרא דאתרא מציבור אחר שהשפעתו חלשה גם על הקהילה הזו וכו', והדברים ידועים.
אמנם, היו בתי כנסת ספרדיים לאין ספור, ביניהם גם מקומות גדולים ומפוארים מאוד, אך ברוב ככל המקומות היו אלו 'בתי כנסת' ולא 'קהילות', וכפי שהתבאר לעיל.
פרוץ המהפכה
בשנת תשע"ו ראה הרב שלמה טוויל שליט"א את הצורך לפעול במדבר שממה זה, ויחד עם אברכים נוספים פעל להקים את אחת מקהילות האברכים הראשונות בירושלים ובארץ כולה – קהילת 'אהל משה' ברמות ב'. יחד עמה, חברו מספר אברכים מרחבי ירושלים, והחליטו להקים את הגוף הנקרא 'איגוד עמלי התורה', ובראשו הוצב מרן הגאב"ד הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א.
בתחילת הדרך, כלל האיגוד שבע קהילות אברכים ברחבי העיר, ואברכי האיגוד החלו לפעול במרץ למען הקמת עוד ועוד קהילות ברחבי העיר. אברכים רבים יקרים עד מאוד נרתמו לנושא, וכך הוקמו להן עוד קהילה, ועוד אחת, וקומץ על יד ירבה.
לא קלה הייתה דרכן של הקהילות בתחילת הדרך. רובן הוקמו במקומות מאולתרים; חניות, מחסנים, יחידות דיור, חדרי שיעורים וגני ילדים מושאלים. אך מסירות הנפש של הגבאים בכל מקום ומקום, בארץ לא זרועה, במאמץ יום יומי מייגע ואינסופי – שינה את פני המציאות לנצח.
והמהפכה – קמה וגם ניצבה בעוז!
מאה קהילות!
ממספר קהילות בודדות, השתנתה המציאות לכמאה קהילות אברכים ספרדים בכל רחבי ארץ הקודש כיום!
כמעט מדי חודש מתבשרים אנו על עוד ועוד קהילות אברכים שקמות, בטבריה ובנתיבות, בעפולה ובאופקים, בבית שאן ובאחיסמך, בחריש ובגדרה, בצפת ובבאר שבע, בחיפה וברחובות…
לא הייתה שנה מבורכת לציבורנו כמו שנת הקורונה, אשר בה עשרות אוהלי קורונה זמניים, הפכו באישון ליל לפנלית מבוססת, ובסיוע נציגי תנועת ש"ס בכל מקום, ובראשם יו"ר התנועה הרב אריה דרעי – השיגו את האישורים הנדרשים ל'שהייה זמנית לתקופת זמן קצובה ומוגבלת בהגבלות זמניות וברות תוקף חד משמעי'…
כך בחלוף השנים נוצר מודל אשר חוזר על עצמו ומצליח שוב ושוב, לפיו מספר אברכים מתאגדים יחדיו ומקימים מקום לתפילה בשלב ראשון, באפס אמצעים, בלי קשרים ובלי כוח ובכל מקום אפשרי ונצרך – מועתק והופך לנורמה מצויה ומבורכת בציבורנו.
על המפעל הכביר מנצחים מרנן ורבנן רבני הקהילות וראשי הישיבות, כשבראשם מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א, אשר מכתת את רגליו ממקום למקום במסירות שלא תיאמן, ומפיח עוז ותעצומות בלב האברכים לקום ולפעול לכבוד שמיים ולכבוד התורה, ועמו בקודש ראשי איגוד עמלי התורה אשר מסייעים בחפץ לב בייעוץ, בעזרה, במידע ובמימון לקהילות הקודש לקום על רגליהן בעוז.
וכגבעול קטן ההופך לגזע, כך רואים בצורה מופלאה איך כל מנין תפילה קטנטן שכזה, הולך וצומח למגדלור תורני המאיר את כל סביבתו.
המקום שמתחיל בדרך כלל כמניין ארעי לתפילה בליל שבת, הופך עד מהרה לאבן שואבת לכלל האברכים בסביבה, וסביבו מתגבשות שלל יוזמות חיוביות, מסגרות כולל סביב לשעון, פעילויות תורה וחסד ועוד. זאת – רק במידה ואכן יש גבאים המתמסרים לכך בחריצות, ומוסרים נפש למען הצמחת והפרחת המקום.
פורום הגבאים 'עמלי התורה'
כדי לקדם ולהאיץ את התהליך, הוקם 'פורום הגבאים' שע"י איגוד עמלי התורה, אשר מטרתו היא אחת: לסייע לתנופה הגדולה, לחבר וללכד את הגבאים מכל רחבי הארץ במקום אחד, לצורך דיון, ליבון, חידוד וניתוח האתגרים השונים.
האווירה בפורום מיוחדת במינה, אווירה חיובית ומרוממת, בונה ויוצרת, בלי פוליטיקה ובלי פסילות, בלי התנשאות ובלי שיח מתנגח, ובהתאם לדרך הזהב אותה מתווה נשיא האיגוד הגרש"י זעפראני שליט"א במתק לשונו: 'לעיולי ולא לאפוקי'.
בפורום מתעדכנים הגבאים זה מזה על הנעשה בקהילה, על דרכים לייעול ולשיפור הקהילה, מידע פרקטי וליבון הגותי ורעיוני של סוגיות רגישות אשר זר לא יבינם…
כך מתקיימת לה מהפכה אחת גדולה, שכל מטרתה היא אחת: לבסס את בניין ציבורנו, להגדיל תורה ולהאדירה!
פרויקטים אדירים בהקמה…
הידיעה כי ישנן מאה קהילות, נדמית לעיתים כשיא שקשה יהיה להתעלות מעל גביו. 'וכי כמה קהילות עוד עשויות להיפתח', עשוי אי מי לחשוב.
אך האמת היא שהמהפכה עודנה בראשיתה…
רוב ככל הקהילות עדיין שוהות במתחמי ארעי שונים, אם זו שכירות מזדמנת, או פנלית זמנית שמאכלסת את המקום, חלקם עדיין שוכנות באוהל קורונה מתנדנד ברוח ומהביל בקיץ.
חלק קטן מהקהילות כבר שוכנות מבנה של קבע, אך רובן עדיין לא קרובות לשלב זה, והדרך עוד ארוכה לפניהן.
וכאן טמונה ההבנה בדבר השינוי העצום שיתחולל, כאשר כלל הקהילות הללו יגיעו למבני קבע מפוארים.
כדי להבין את היקף ההתפתחות והשינוי, נסקור בקצרה כמה וכמה קהילות ברחבי הארץ, אשר יתנו אור על עוצמת המהפכה.
ירושלים: מציון תצא תורה
הגם כי קהילות בודדות היו קיימות במקומות שונים, המהפכה הגדולה והכללית – החלה בעיר ירושלים, לפיכך נפתח בסיקור הקהילות שהקמו בין שבילי שכונותיה.
שכונת רמות
נתחיל עם שכונת רמות, שבה גם פרצה המהפכה עם הקמת בתי המדרש 'אוהל משה' ברמות ב', ו'מטה משה' ברמות א'.
בית המדרש 'מטה משה' בשכונת הקאנטרי החדשה, זכה אף הוא למבנה מפואר זה מכבר, בעל 2 קומות, גלרית עזרת נשים המשמש גם כ'בית שני', כשהכל נבנה בפאר רב תודות להירתמות הציבור, ולהשתדלותו של רב הקהילה הגאון רבי משה טוויל שליט"א. במקום שוכן גם כולל אברכים חשוב בראשות רב הקהילה, הממלא את המקום בקול תורה לאורך כל שעות היום.
בנוסף, קיימת קהילה מפוארת נוספת בראשות הרב משה חמד שליט"א, בחלקה התחתון של שכונת הקאנטרי החדשה.
קהילת 'אוהל משה' ברמות ב', שהייתה כאמור לעיל מהקהילות הראשונות שכוננו את המהפכה, עברה מספר תחנות לאורך השנים, וכיום היא שוכנת בדירה שכורה קטנטנה שגודלה אינו עולה על 80 מ"ר, ועברה התאמות לקיומה כבית מדרש.
במשך שנים עמלו גבאי הקהילה, ה"ה הרב יאיר אהרוני והרב אלעזר רחמים שליט"א, בחריצות ובמסירות נפש עצומה על השגת הקצאה רחבת ידיים, ולאחר מכן על הוצאת היתרים נדרשים. המלאכה הייתה קשה מאוד, והייתה לסלילת דרך בארץ לא זרועה.
בתמוז תשפ"ד, במסגרתו נרתמו כל בני הקהילה וגייסו יחד סכום של מעל 5,000,000 ₪, מה ששיקף את ההערכה העצומה של בני הקהילה לגבאים, ואת החיבור של כולם למקום. סכום זה יצר את הבסיס להקמת בית המדרש ההולך ונבנה, ואשר הצפי לסיום הקמת השלד הינו תוך חודשים ספורים אי"ה!
מצורפות תמונת ההדמיה של ביהמ"ד, ותמונת המצב בשטח כעת:
בנוסף ברח' בוקשפן בשכונה מוקם בצעדי ענק המרכז התורני 'ברכת אברהם' בראשות הרה"ג אברהם בוחבוט שליט"א, אשר ישמש את בני הקהילה. הקהילה החשובה המתקיימת במקום כוללת פעילויות תורה וחסד רבות, וכן פעילות לבחורי הישיבות ולנשות הקהילה בסיועם של האחראים הנמרצים הרב יעקב קנפו, הרב אברהם מימרן והרב אוריאל צדוק, אשר פועלים רבות למען המקום.
לא רחוק משם, שוכנת קהילת 'חניכי הישיבות' רמות ד', הנחשבת לאחת מהקהילות הוותיקות והחשובות בציבורנו. בין בני קהילה זו נמנים הגאונים הגדולים רבי יעקב שרבאני, רבי ישי טולידנו שליט"א ות"ח גדולים נוספים, אשר כבר לפני שנים הניחו את היסודות לקיומן של קהילות אברכים. במשך מעל שני עשורים שהתה הקהילה במקום ארעי וקטן, ובשנים האחרונות החלו הגבאים בראשות הרב יאיר תורג'מן שליט"א לפעול במרץ לקבלת מבנה גדול ורחב ידיים שעמד ללא שימוש במשך שנים, וכעת מתעתד להיות מיועד בעז"ה לבני הקהילה. נוסף על קהילה זו ברמות ד' שוכנת קהילת אור חנניה בראשות הגאון רבי ישראל אריה פחימא שליט"א, שאף, היא קיימת שנים רבות וממוקמת במיקום מרכזי. בשנים האחרונות נעשה מאמץ לחזק את הקהילה ע"י הרב יצחק פחימא שליט"א המקיים כולל ערב מפואר במקום.
ברמות ג' שוכן בית המדרש של קהילת 'בני תורה' אשר הוקם ע"י הגבאי הנמרץ הרב יעקב אגסי שליט"א יו"ר ארגון רוממות, ואף הוא פועל במרץ על השגת הקצאה רחבת ידיים שתוקם על גני הילדים ברח' הראשי רקנאטי.
ברמות פולין שוכן בית המדרש של קהילת 'התאחדות בני התורה – אהבת שלום', בראשות הרה"ג רבי יצחק הלל שליט"א ובנשיאות הגאון הגדול רבי יעקב הלל שליט"א, אשר הודות למאמציהם של הגבאים הנמרצים, הרב שלמה ירחי, הרב יעקב הלל והרה"ג משה רבי שליט"א המקום מתפתח מיום ליום והפך למגדלור תורני לעשרות משפחות אברכים, וב"ה גדל כל העת. כיום שוכן בשכירות בחדר בירכתי בית המדרש של חסידות ברסלב, ובקרוב יחלו בני הקהילה בתהליך הקמת בניין פאר, בהקצאה רחבת ידיים שניתנה על ביהמ"ד של חסידות 'באיאן'.
נוסף על כל אלו, שוכנת קהילת 'מסילת ישרים' ברמות א' ובה מעל מאה משפחות אברכים איכותיות מסלתה ושמנה של השכונה. למרות גודלה, הקהילה פעילה רק בשבתות ובחגים, היות והיא שוכנת כיום באולם המתנ"ס ברמות א'. ברם, הקהילה כבר קבלה הבטחות לקבלת אולם רחב ידיים אשר ישמש כבית מדרש מפואר לאורך כל ימות השבוע.
בית וגן
בשכונת בית וגן שוכנת קהילת הענק 'חניכי הישיבות' בגבעת האנטנה, על גבול שכונת קרית יובל, ובמיקום מרכזי מאוד סמוך לרכבת. קהילה זו הוקמה כיוזמה של הרב יהודה דיין ואברכים חשובים נוספים עמו. לא סוגה בשושנים הייתה דרכה. בליל שבת הראשון אחר שפרסמו וסכמו עם קבוצת אברכים להתאגד לתפילה במניין, התקבצו יחדיו בגשם השוטף תשעה אברכים, אשר נאלצו להתפלל את תפילת ערבית של ליל שבת ביחידות (!).
ברם, העקשנות והרצון העז להקים מקום לה' ולתורתו דחפו אותם להמשיך במשנה מרץ, ולפעול להקמת הקהילה, אשר מונה כיום קרוב ל-400 משפחות (!!), ומהווה את קהילת האברכים הגדולה בארץ. לרשות הקהילה עומד בית מדרש מתפצל המשמש כבית ראשון ושני, ולצידו בית שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושביעי…
בקהילה מתרחשת פעילות ענפה של תורה וחסד, מסגרות כולל ולומדי תורה 24 שעות ביממה לאורך כל ימות השבוע, פעילות אדירה של תורה וחסד בימי בין הזמנים ועוד מגוון פעילויות, כשהכל מרוכז תחת ארגון הגג של הקהילה 'תורתי בליבם', עבורו גייסה הקהילה בערב התרמה סך של יותר מ-600,000 ₪ בפריסת תשלומים של שנתיים. בחורף תשפ"ה נחנך מקווה מפואר מאוד במקום, בהשתתפות רבנים וגדולי תורה, מה שהיווה צעד נוסף לביסוס הקהילה הגדולה.
מלבד קהילת חניכי הישיבות הגדולה והמפורסמת, הוקמו בשכונה עוד כמה מנייני אברכים מכובדים מאוד, ביניהם
>>>…
נווה יעקב
שכונת נווה יעקב המהווה את המוקד העיקרי לאברכים צעירים בירושלים כולה, ישנה התפתחות בלתי נתפסת של מנייני אברכים הפזורים בכל השכונה.
מנין אברכים ברח' בר יקר בראשות הגאון רבי נפתלי אברז'ל שליט"א שהיה לקהילה הראשונה והגדולה בשכונה, המונה מאות אברכים. קהילה זו אף היא החלה את דרכה במאמצים מרובים ובמסירות נפש גדולה של הגבאים החשובים הרב יאיר גולן והרב ברוך מרדכי מימרן, וכיום מונה המקום כשלוש מאות משפחות, המצטופפות בבית המדרש הזמני של הקהילה. הקהילה כבר קבלה הקצאה מעל גן ילדים ברחוב לוץ, וגבאי הקהילה שוקדים על התקדמות לקראת בנייה במקום.
בנווה יעקב ישנם עוד כמניין מניינים של בני אברכים, בהם 'מנין אברכים נוסח מרוקו' השוכן במתנ"ס בחלקה העליון של השכונה, קהילת 'אמרי חיים' ברח' כף החיים, קהילת אברכים 'זכרון אברהם', קהילת אברכים 'עטרת אברהם' שתיהן שוכנות בבתי כנסת גדולים ומבוססים, אשר התכבדו לארח את קהילת האברכים ולתת לה מקום במשכנן, קהילת 'שערי תפילה' בחלקה התחתון של השכונה ועוד.
על פעילות ארגון 'עמלים' אשר מרכז את הפעילות בכמה מהקהילות, ניתן לקרוא בפרק העוסק במהפכת הארגונים, כחלק מסדרת 'הוד והדר'.
פסגת זאב
אפילו בפסגת זאב, שכונה חילונית מובהקת שרק בשנים האחרונות החלה להתחרד, קיימות כבר קהילות מפוארות במיוחד. הגדולה שבהן הינה קהילת בני הישיבות פסגת זאב, אשר הוקמה בעמל ויזע על ידי קבוצת אברכים ובראשם הרב שלמה סימאי והרב משה ברנס, ואחר טלטלות רבות – זכתה למיקום אסטרטגי במיוחד, בלב השכונה על ציר הרכבת בשדרות משה דיין (מול קואופ שופ). גבאי הקהילה פועלים נמרצות כדי להגדיל ולחזק את כוח התורה והיראה בשכונה כולה, וכן עובדים במרץ על היתרים לבניין אדיר מימדים אשר ישמש את הקהילה לכל פעילויות התורה והחסד.
בנוסף, בתשרי תשפ"ה הוקמה קהילת 'אוהל תפילה' ע"י קבוצת אברכים נמרצים ובראשם הרב אברהם ויצמן, בקצה האזור המתחרד בשכונה לא רחוק מנווה יעקב. קהילה זו זכתה אף היא לקצב התפתחות מואץ לאור ההתחרדות המבורכת והמהירה של השכונה, ורשמה הישגים נאים מאוד תוך חודשי פעילות ספורים.
שאר ירושלים
תקצר היריעה מלסקר כל שכונה ושכונה, אך גם בשכונות גבעת שאול, גילה, קרית יובל ועוד, וכן ביישובים הסמוכים לעיר הקודש כגון גבעת זאב, טלז סטון, תל ציון וכו' – קמות להן קהילות אברכים מפוארות ובהן פעילות קהילתית הולכת וגוברת מיום ליום.
מודיעין עלית
בעיר מודיעין עלית גם ישנה תנופה גדולה של התפתחות, אם כי שם יש לציין כי חלק מהקהילות הוקמו עוד לפני עשור ומחצה ואף יותר.
בין הראשונות, הגדולות והבולטות היא קהילת 'אבי עזרי' בנשיאות מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א, וביוזמתם של הרה"ג שלום מלכא, הרה"ג רפאל סאל, הרה"ג רחמים מזרחי, הרה"ג יצחק פרחים ואברכים נוספים. הקהילה החלה את דרכה בקרוואן כבר בשנת תשס"ד, ובמשך שנים שכנה בקרוואן. כעבור כעשר שנים החלו להקים בניין מפואר של קבע, המתנוסס לתפארת במרכז העיר.
קהילה נוספת שזכתה להקים בניין פאר, היא קהילת 'זיכרון גבריאל' שערכה דינר למען הקמת הבניין, והצטרף לסכום מכובד שנתרם לע"נ רבי גבריאל אריה מרציאנו זצ"ל. כך נראית ההדמיה:
וב"ה זכו בני הקהילה להקמת המבנה כבר במציאות, ואף שהבנייה טרם הסתיימה – נראה שבמקרה זה המציאות יפה עוד יותר מהחלום:
ואם לא בית מדרש גדוש תורה ושוקק חיים, מה הועלנו בכך:
נוסף עליה קיימות קהילות חשובות נוספות, כגון אהבת שלום בנשיאות הגאון רבי יעקב הלל שליט"א, שיח יצחק, היכל התורה, חסד לאברהם בראשות הגאון רבי יעקב אביטן שליט"א, חדות יעקב בראשות הגאון רבי נפתלי אברז'ל שליט"א, קהילת זיכרון מאיר ועוד רבות. במודיעין עלית לא היה פריצה בולטת של מהפכת הקהילות שניתן לשים עליה את האצבע, אך לאורך השנים הלך המושג והתחזק, עד שהפך לחזון נפרץ.
בית שמש
בית שמש, ובכן – בית שמש זה כבר סיפור אחר.
בעיר בית שמש, ובמיוחד ברמות בית שמש החדשות, המציאות כבר מלמדת על דור חדש שקם. ברמה ד' לבדה הוקמו למעלה מעשרים (!) קהילות אברכים ובני תורה של ציבורנו, רובן במודל קהילתי ובבעלות הציבור כפי שנתבאר לעיל.
בזכות גבאים נמרצים אשר מוסרים נפש, הוקמו בתי מדרש גדולים ומרווחים, אשר השתכנו מלכתחילה על שטחים נרחבים, באופן רשמי יותר או פחות, כמנהג המקום…
מי שעורך סיור בין קהילות העיר, צפה בו התחושה כי לראשונה ציבור עמלי התורה 'נמצא על המגרש' בזמן הנכון, בתחילת הדרך ובשלבים בהם הדברים חדשים וניתן לקבוע במסמרות מציאות חדשה.
אחת הקהילות הגדולות בעיר הינה קהילת 'שערי תפילה' אשר הוקמה ע"י קבוצת אברכים ובראשם הרב שמואל חזן המשמש גם כח"מ מועצת העיר, אשר לאחרונה ערכה קמפיין התרמה במסגרתו גיוסו מהציבור ומנדיבי עם מעל 6 מיליון ₪, לטובת הקמת בית מדרש ומרכז לתורה ולתפילה אדיר מימדים, המתפרס על פני כ-1000 מ"ר!
בית מדרש גדול נוסף הינו ביהמ"ד 'היכלי תורה' אשר הוקם בעמל ויזע ע"י אברכים חשובים, ובראשם הרב חיים אליעזר אלפיה והרב יצחק אזולאי, ומכיל מאות מקומות, בית שני ואולם. בתקופה הקרובה מתעתד המבנה שכיום בנוי ברמה בסיסית, להפוך למבנה מפואר ומהודר מאוד.
גם ברמה ה' אשר הוקמה אך לפני שלוש שנים ונחשבת למעורבת ופחות חרדית, שוכנת קהילת 'אוהל תורה' אשר הוקמה ע"י האברכים המסורים הרב יהודה לוי, הרב יצחק עטיה והרב רפאל עמאר בלובי של בניין בשכונה, ותוך שנה וחצי של פעילות – כבר זכתה בהקצאה רחבת ידיים בלב ליבה של השכונה. כאשר יוקם בית המדרש המתוכנן של הקהילה, הצפי המתבקש והטבעי הוא כי הוא יהפוך למרכז התורה והתפילה הגדול בשכונה המתפתחת, לצד בתי מדרש נוספים.
בני ברק והמרכז
בני ברק זו סוגיה מורכבת. כידוע לכל, בבני ברק המהפכה טרם פרצה בעוצמה שהיא עשויה ויכולה לפרוץ, ולכך כמה וכמה סיבות. אך כבר כיום ישנה התחלה רבתי, שמלמדת על עוצמת הפוטנציאל האפשרי.
בפאתי בני ברק בשכונת פרדס כץ הוקם בית המדרש של קהילת 'בני הישיבות פרדס כץ', בראשות הגאון רבי אברהם זכותא שליט"א. הקהילה עברה גם היא תהפוכות, אך כיום הקימה בית מדרש גדול מאוד, ובית שני גדול לצידו, אשר יחד מתפרסים על פני מאות מטרים רבועים, על רח' זבוטינסקי – אחד מצירי התנועה העמוסים והמרכזיים במדינה. הקהילה הוקמה הודות למסירות נפשם של הגבאים הנמרצים, ובראשם הרב נתנאל פייזקוב, הרב ינון קסב, הרב יום טוב דואק וכל דעימם. הקהילה הפכה למגדלור של ממש, ונערכות בה פעילויות גדולות ומשמעותיות. בין היוזמות הייחודיות שהוקמו בקהילה הינו גמ"ח הלוואות רשמי בעל היקף פעילות של מיליונים, אשר מתעתד להפוך לגמ"ח הכספים המרכזי בארץ הקודש (ראה בהרחבה בפרק שיעסוק אי"ה ב'ארגונים ויוזמות', בסדרת 'הוד והדר').
בפרדס כץ שוכנת גם הקהילה המפוארת 'היכל מאיר' בראשות הגאון רבי יצחק טופיק שליט"א, שהוקמה על ידי בוגרי ישיבת משכנות התורה בדרבון של ראש הישיבה הגר"א כהן שליט"א, והפכה למוקד לתורה ויראה המפאר את השכונה. הקהילה ערכה באלול תשפ"ד מעמד התרמה היסטורי בו ששים אברכים נרתמו יחדיו במאמץ כביר, ותרמו מעצמם סך של מעל 3,500,000 ₪ למען הקמת ושיפוץ בית המדרש. תהליך הבניה החל, ובסיומו יתקבל בית מדרש גבוה ומפואר, אשר ישמש את הקהילה לימים רבים.
בנוסף הוקמה גם קהילת חניכי הישיבות פרדס כץ נוסח מרוקו, אשר בזמן קצר מאוד – הפכה לאחת מקהילות האברכים הגדולות בנוסח מרוקו, וחברים בה כיום קרוב למאה משפחות כי"ר.
בלב בני ברק ישנן שתי קהילות חלוצות, אשר פועלות במאמץ גדול למצוא משכן לה' ולתורתו ולהאיר את עיר התורה. הראשונה הינה קהילת 'המרכזי' ששכנה זמן ממושך ברח' רבי עקיבא פינת רבי טרפון, אך נאלצה לעזוב את המקום והיטלטלה ממקום למקום. נכון להיום טרם נמצא מקום לשהות בו, אך נעשה מאמץ לאתר, ועיני בני הקהילה תלויות כבר מספר שנים לנציגי הציבור שיירתמו ויסייעו בפתרון האתגר.
הקהילה הנוספת הינה קהילת 'חניכי הישיבות' מיסודם של בוגרי ישיבת ברית יעקב ושוכנת ברח' יואל, אשר קיבלה הקצאה רחבת ידיים במתחם שפע טוב, ובימים אלו ממש מתארגנת לקראת התחלת הבנייה בעז"ה. קהילה זו עשויה להיות קהילת האברכים הראשונה (!) שבנויה במודל קהילתי, מבוססת על אברכים עמלי תורה ועשויה לפרוץ את בשורת המהפכה לרחבי העיר כולה.
כמובן שבעיר קיימים עוד בתי כנסת רבים, ואשר קשה למנותם כי רבים המה, אך ציינו את הבולטים שבהם, כדי לשקף את מצב המהפכה, וכבודם של כולם במקומם מונח.
אלעד
בעיר אלעד החלה המהפכה להשריש שורשים עוד לפני כשני עשורים. העיר החדשה והצעירה הייתה לכר פורה עבור קהילות אברכים איכותיות, וכך קמו בה קהילות טובות כגון בית המדרש 'קול יעקב', ולאחריו מקומות מכובדים כמו קהילת 'אוהל תמר' ועוד.
אלא שההמהפכה קבלה דרבון ומשנה מרץ בשנים האחרונות, עם הקמת הקהילה המפוארת 'קול תורה' ביוזמת הגבאים החשובים הרב יוסף חיים נקי, הרב רפאל יהודה אלקיים ועוד, שזכתה לתמיכה נלהבת מראש העיר הרב יהודה אבוטבול, והפכה למרכז תורני רחב ידיים המתפרס על שטח גדול.
מעט לאחר הקמתה והתבססותה, הוקמו גם קהילות נוספות בחלקה התחתון של העיר, אשר חברו יחד לכדי מהפכה של ממש, בעיר שידעה תהפוכות ושינויים לרוב.
אחיסמך
בעיר לוד הוקמה שכונת 'גני איילון' באחיסמך, שם הוקמו כמה קהילות נפלאות ומיוחדות.
אחת מהן היא קהילת 'אמרי משה' בראשות המרא דאתרא הגאון רבי יעקב אביטן שליט"א, אשר הוקמה והתבססה בחניון של בניין מגורים, בשלב מסוים התגבשה, ערכה קמפיין איכותי ורכשה מבנה מעיריית לוד שישמש אותה כבית מדרש. הקהילה מתפתחת בצעדי ענק, ומוציאה עלון מהודר בשם 'אמרי שפר' המביא מדברי תורתם של רבני ובני הקהילה, וכן מסקר מעת לעת את התפתחותה.
>
קהילה נוספת הינה קהילת 'אהל ראובן' ברח' אלישיב 5, אשר הוקמה על ידי קבוצת אברכים בראשות הרב עזרא הררי רפול. גם קהילה זו זכתה לפיתוח מואץ, והשתלבות הקהילות יחדיו הובילו להקמת בית הוראה בשנת תשפ"ג, בראשות המרא דאתרא הגר"י אביטן, אשר נותן מענה לציבור האברכים בשכונה.
>
עורי צפון
בצפון הארץ המצב זהה בערים רבות.
בעיר טבריה הוקמו כמה קהילות אברכים, למן קהילת 'מנין אברכים' בקרית שמואל הותיקה, אשר במשך זמן רב שהתה באוהל רעוע, ולאחרונה זכתה למבנה של קבע.
קהילה נוספת ___ בנתה אף היא
תקצר היריעה מלפרט בכל עיר ובכל קהילה את ההתפתחות, אך התפתחות עצומה מתרחשת גם בערים חריש, עפולה, צפת, חדרה, בית שאן ועוד ועוד. בכל מקום ומקום קמות קהילות אברכים נפלאות, שמהוות מוקד ומגדלור תורני לבניהן.
רבותינו שבדרום
בדרום הארץ מתחוללת גם כן מהפכה אדירה.
בעיר אשדוד, הוקמה כבר לפני כמה עשורים קהילת אברכים ייחודית, שהייתה בזמנו אחת מקהילות האברכים הבודדות בארץ, ה"ה קהילת בוגרי ישיבת בית שמעיה, בראשות הרה"ג רבי יצחק יעקב שליט"א. קהילה זו
לצד קהילה זו ישנן קהילות אברכים חשובות שקמות, באזור ו' בעיר בו ישנה התרבות של אוכלוסיית ציבור עמלי התורה, הוקמו שתי קהילות מפוארות. האחת הינה קהילת 'המרכזי' שהוקמת ביוזמת האברך החשוב הרב אפרים אגמי, אשר הקימה בית מדרש בחלקו האחורי של ביהמ"ד ליוצאי גרוזיה, והשניה היא קהילת 'איחוד האברכים' אשר הקומה ביוזמת קבוצת אברכים ובראשם הרב ישי דגן, ששוכנת במעון זמני ומחפשת בימים אלו אחר מקום של קבע לשכון בו. קהילות אלו מתפתחות כל העת, והתקווה היא לביסוס והקמת קהילות נוספות ברחבי העיר.
את המהפכה המתחוללת בעיר אופקים – קשה לדמיין. מי שאינו מכיר את העיר, עשוי לחשוב כי מדובר בפינה נדחת, עיר פריפריאלית מרוחקת עם צביון מוחלש. אך האמת היא הפוכה לחלוטין. העיר אופקים הפכה זה מכבר לסמל של פריחה תורנית חסרת תקדים, ומוקד לגיבוש ציבור אברכים איכותי מאוד, ששואב אליו אברכים רבים מרחבי הארץ, המחפשים דיור איכותי במחיר בר השגה.
בשכונה הישנה הוקמה קהילת אברכים ע"י הרב פנחס חדאד, שגם היא הפכה למגדלור תורני מפואר בנשיאות רב הקהילה באופקים הגרי"י פינקוס שליט"א, ואשר עברה לאחרונה ממקלט של בית הספר 'שושנים' לקרוואן גדול ומרווח, שיהווה משכן זמני עד לבניית בית המדרש העתידי שייבנה אי"ה בשטח הקצאה שאותה קבלה הקהילה.
מהפכה של ממש התרחשה בשכונה החדשה 'רמת השקד' בדרום העיר. בשכונה זו הוקם לפני כשבע שנים בית המדרש 'נחלת יוסף' בראשון הגאון רבי יוסף אביטל שליט"א, וזכה למקום שהייה זמני. במהלך השנים ידעה הקהילה אתגרים ותהפוכות רבות, כשעוד ועוד אברכים הצטרפו לבית המדרש, והשתייכו למקום אשר הפך למגדלור תורני יוקרתי, המכיל את סלתה ושמנה של העיר. בפעילות נמרצת של הרב שלמה עזרן, זכה המקום להקצאה רחבת ידיים הצמודה לשטח בית המדרש, בה מתעתד לקום בית מדרש מפואר ואדיר מימדים, הכולל שני בתי מדרש גדולים עם אפשרות חיבור לאחד, עזרת נשים רחבת ידיים, חדרי תפילה קטנים, אולם שמחות וחדרי אירוח שישמשו את בני הקהילה.
בקמפיין התרמה היסטורי מושקע ומורכב מאוד שערכו הגבאים בסימן 'בית חיינו', גייסו סך של 12,500,00 ₪ (כן, שניים עשר וחצי מיליון שקלים!) אשר גויסו מבני הקהילה עצמם ללא תרומות חיצוניות, זאת במטרה להקים את הבניין האדיר שעלותו נאמדת בכ-20 מיליון ₪. בחסדי שמיים עצומים ניתנו ההיתרים, הבניה כבר החלה ובימים אלו ממש נערכות חפירות במקום.
מהפכות דומות נרשמות גם בערים נתיבות, ואף בבאר שבע וירוחם, כאשר בכל מקום מתגבשים אברכים ומובילים את הקמת הקהילות והפרחתן.
תארו לעצמכם…
אחר הסקירה הזו, שחרף אורכה – חשוב לדעת שהיא לא מקיפה, לא ממצה ואפילו לא קרוב לכך, אך נותנת תמונת מבט כללית על גודלה והיקפה של המהפכה העצומה, אשר במסגרתה מתעורר הציבור כולו לפעול למען הקמת הקהילות הקדושות.
כעת, הבה נעצור להפוגה קלה, ונביט עשר שנים לאחור. לא שלושים, לא ארבעים, לא לימים בהם בני התורה הספרדים – נער היה יכול לסופרם. אלא רק עשור אחורה!
מה היה לפני רק עשר שנים – זה משהו שכל קוראי המאמר הזה זוכרים. באותם ימים, קהילות בני תורה ספרדים כמעט ולא היו קיימות.
כעת, תארו לעצמכם…
תארו לעצמכם כיצד ייראו פני הציבור, כשבכל מקום ומקום מבני ענק מפוארים יתנוססו, מבנים שלא ישקפו 'תרומה פרטית מחו"ל' ויעמדו ריקים או מושכרים לכל מאן דבעי, אלא יאכלסו פעילות עניפה של תורה ויראה של בני הקהילה עצמם! פעילות תורה, תפילה וחסד של אותם אלו שנרתמו למען הקמתם!
תארו לעצמכם איזה דור יגדל, ולמעשה – כבר גדל, בקהילות המפוארות הללו! דור חדש של ילדים שגדלו בארמון המלך, שקבלו את מקומם, שזכו להעצמה ולדרבון נפשי עמוק, לקול פנימי בוטח ובטוח שילחש להם כל חייהם: אפשר! אפשר!!!
הקב"ה ישלם שכרם
המהפכה האדירה הזו לא הייתה מתאפשרת, לולי מסירות נפש בל תתואר של גבאי הקהילות, אשר פעלו ופועלים בכל מקום במאמצים שמי שלא חווה אותם לא יבין. לזרוע אדמת בור, לחרוש ארץ ציה, עד להגעה אל ההצלחה.
רגילים אנו לראות את הגבאים מעונבים בליל שבת, אך עינינו לא רואות אותם ביום שני בלילה רצים לבית המדרש עם אינסטלטור בגלל פיצוץ שקרה, או ביום שישי בצהריים סוחבים בשמש הקופחת שישיות סודה לקידוש… ולולי מסירות נפשם למען המטרה הקדושה הזו, לא הייתה קמה ולו קהילה אחת!
מה גדולה, אפוא, הכרת הטוב העצומה הנדרשת כלפי אותם גבאים מסורים, ומה גדולה החובה לסייע בעדם ולתמוך בהם על פי בקשתם ועוד קודם בקשתם, בכל מאי דאפשר!
בואו והצטרפו!
כי כאמור – כל הנכתב לעיל, לא משקף בהכרח. פשוט שיש מקומות שפספסנו, שלא השיגה ידינו או שקצרה היריעה וחלשו פרקי אצבעותינו מלכותבם, אך הם חלק מהתנופה והתנועה הגדולה המצטרפת למהפכה גדולה זו, של קהילות עמלי תורה, המתגבשות להן יחדיו לפעילות אמיתית של תורה ויראה.
ומכאן תצא הקריאה לכל אחד ואחד בציבורנו, בא והצטרף! בא וטול חלק. בא ודאג לדור העתיד שלנו, לילדינו שיגדלו אחרת, במקום גבוה, מבוסס ומרומם לאין שיעור.
איך מצטרפים למהפכה? תורמים לקהילה שלכם, מסייעים בתרומה, בהוראת קבע, בתרומת ספסל או סטנדר, במילוי משבצת בלוח נציבי היום או בכל בקשה אחרת שהגבאי מציב.
והיה אם אין קהילה כזו בסביבתכם, ואם בנפשכם הדבר – קדימה, קומו ופעלו למען כבוד ה', קומו והקימו. ואין לכך דרך קיצור! קהילת ענק לא מקימים עם צ'ק שמן, אלא עם קבוצת אברכים קטנה, שמכריזה בפתק בכתב יד על מנין חדש לתפילה לחפצים, וסבב טלפונים למעוניינים בכך. קומו היום, פעלו עכשיו!
כי כל צעד תורם, כל צעד מסייע ומדרבן לקידום המהפכה העצומה הזו, שהחלה בקהילות, ומשם המשיכה גם לתלמודי תורה, שעליהם – ידובר בפרק הבא.
