בסרטון בחשיפה בלעדית לכותל המזרח, מספר מרן הגאון הגדול חכם שלום כהן זצ"ל על דרך הלימוד אותה הנחיל רב רבנן ראש גולת אריאל רבינו עזרא עטיה זיע"א לתלמידיו. בדבריו סיפר כי חכם עזרא היה משנן ואומר: "הקב"ה מונה שעות, לא מונה דפים. כמה השקעת בתורה, כמה השקעת בעיון, להשקיע בעיון שווה כל התורה כולה! להשקיע בעיון פירושו להבין כל דבר מה הקושיה, מה התירוץ, בדיוק. זו הייתה צורת המבחן שלו".
צפו:
לפרטים על מעמד התפילה נורא ההוד בקברו של רב רבנן רבינו עזרא עטיה כנסו >>
משא קודשו של מרן ראש הישיבה
הגאון הגדול חכם שלום כהן זצוק"ל
ראש ישיבת פורת יוסף, נשיא מועצת חכמי התורה
אשר נאמר בעצרת היובל המרכזית בהיכל ישיבת 'פורת יוסף'
לזכרו של מורו ורבו מרן רשכבה"ג רבינו עזרא עטיה זללה"ה
בראשות מרנן ורבנן תלמידיו גדולי ישראל שליט"א
(מתוך הספר 'משנת רבינו' על מרן רבינו עזרא עטיה זללה"ה שיצא לאור לאחרונה)
כל עסקו היה רק בתורה הק'
מורי ורבותי, אשתדל לומר מה שזכיתי לקבל ממורינו ורבינו ראש הישיבה הגאון הגדול זצוק"ל, אשר כמה שנוסיף לתארו אין סוף. נדבר דברים שזכיתי לקבל.
בפרשת בהר (ויקרא כד), רש"י מביא מהתורת כהנים את שאלת חז"ל מה ענין שמיטה אצל הר סיני. יש מפרשים בדרך צחות, שאם אתה רוצה לקבל את התורה מהר סיני תנהג בעצמך מנהג השמיטה, לא לעשות שום דבר אחר חוץ מלשבת ולעסוק בתורה אז תזכה לקבל את התורה מהר סיני.
מורי ורבותי, שמעתי שעוד לפני שהתמנה מרן זצוק"ל לראשות הישיבה, היה עוסק בתורה בעמל רב עם הגאון רבי יוסף ידיד הלוי זצ"ל, שהיה עני מרוד ואפי' מיטה לא היה לו אלא היה שוכב על הריצפה, והם היו יושבים ועוסקים בתורה, והיו עוסקים בתורה בעמל גדול ובעיון גדול, יושבים ועוסקים, ועוסקים עוד ועוד בלימוד התורה. והם קיימו בעצמם דבר זה, רק לעמול ולעסוק בתורה, ולמדו דבר זה מהר סיני, וקיבלו את התורה בלא שום ענין אחר, לא היה להם כלום, רק התורה, וישבו ועסקו בתורה כל הזמן.
בקיאותו הגדולה בתורה
כשהתמנה מרן רבינו זצ"ל להיות ראש הישיבה, והיה מלמד ומוסר שיעורים, וגם אני שמעתי ממנו, ובתחילה זה היה עוד בהיותנו בפורת יוסף בעיר העתיקה, הייתי שומע ממנו שיעורים בלימוד הסוגיות וגם שיעורי מוסר, בשיעורי המוסר היה מוסר לפי סדר השערי תשובה, אני הייתי צעיר והייתי מגיע לשמוע את השיעורים האלו. וכך המשיך בלימודו ללמד את השיעורים יום יום.
בעוונותינו הרבים בשנת תש"ח שהיה עלינו לעזוב את העיר העתיקה וללכת לגלות של בתי כנסיות מפוזרים פה ושם, בעונותינו מכח זה הפסיק רבינו לתת את השיעורים הקבועים בכל יום, אבל היה יושב ולומד וכל שאלה שהיו התלמידים מתקשים בלימוד הסוגיות, היו באים לדבר אתו ולשאול אותו. וכשהיה עונה, הוא היה עונה להם מיד, בקיאותו בתורה היה בצורה לא נורמלית הוא היה בקי בכל העניינים. ובעוונות בגלל זה לא זכיתי ללמוד אצלו הרבה בשיעורים, אבל ב"ה כל נידון שהיה לנו בלימוד בין החברים, ואם היתה איזה קושיה או איזה שאלה, היה יושב בחדר והיינו נגשים אליו והיה עונה לנו על שאלה ושאלה במהרה.
חשיבות הלימוד בעומק העיון
הנהגתו הגדולה היתה לומר לנו 'תדעו לכם, הקב"ה מונה שעות לא מונה דפים' אל תאמר אני יודע עוד דף ועוד דף ועוד דף, השאלה כמה שעות ישבת ולמדת, אחד למד עשרה דפים במשך עשר שעות והשני למד דף אחד במשך חמש עשרה שעות, השני יותר גדול, כי הקב"ה מונה שעות ולא מונה דפים, לא מעניין אותו כמה דפים אדם למד אלא כמה השקיע בתורה כמה השקיע בעיון, הרי בשבילו להשקיע בעיון שווה את כל התורה כולה, להשקיע בעיון פירושו של דבר להבין כל דבר, תבין מה הקושיה תבין מה התירוץ בדיוק, גם כשהיה בא לבחון אתנו כך היה הצורה שלו לבחון אם אתה מבין בדיוק או לא.
לפרטים על מעמד התפילה נורא ההוד בקברו של רב רבנן רבינו עזרא עטיה כנסו >>
בחינה אצל מרן זצ"ל
זכיתי לקבל ממנו תעודת הוראה, הייתי נבחן אצלו, והיה בוחן על כל סעיף וסעיף אם אני יודע או לא,[1] כשנבחנתי אצלו בהלכות מליחה, בשר בחלב, ותערובות,. והיות שהיינו בגלות הוא אמר לי שאינו בוחן ביום שיש לימודים בישיבה, ולכן אמר לי לבא ביום שישי לביהכ"נ סילוורא ושם אני ישב ויבחן אותך. וכך אכן היה, הוא בחן אותי על כל סעיף וסעיף, לא השאיר סעיף שלא בחן אותי, לראות אם אני מבין או לא מבין. וב"ה נתן לי תעודה ידין ידין, זכיתי לקבל ממנו תעודה.
השקיעות העצומה של מרן זצ"ל בתורה
כשנבנתה הישיבה ברחוב יוסף בן מתתיהו הוא היה גר שם ברחוב, ראינו אותו שהיה יוצא מהישיבה לביתו, ופתאום היו רואים אותו במחנה יהודה כמעט ברחוב אגריפס. מישהו ראה אותו ושאל אותו מה כבודו עושה פה, ענה לו מרן אני הולך הביתה, אמר לו, אבל הבית של כבודו לא כאן… ע"ז נאמר מה שאמר דוד המלך "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" (תהילים קי"ט נט) אני חשבתי ללכת הביתה אבל אשיבה רגלי אל עדותך. מי שראה אותו אשריו ואשרי חלקו, אשרינו שזכינו לראות אותו, לכל הפחות לשמוע ממנו מוסר.
עמידתו על האמת התקיפות
אני זוכר כשהיינו בעיר העתיקה והיה אומר מוסר שיעורים בשערי תשובה, בעוונות הרבים אז בזמנו היו כאלו ואפי' חלק מבחורי הישיבות שהיו מסתפרים בעומר, יש כאלו שהיו מסתפרים אפי' בחול המועד. באחד הזמנים הזדמן בסדר הלימוד בשערי תשובה שכתב שמי שמסתפר בחול המועד נקרא מבזה את המועדות, קם אחד השומעים ואמר מה אז אנחנו שמסתפרים נקראים מבזה את המועדות ?, מרן ענה לו בתקיפות ובקול רם, כן… אמר לו את האמת בתקיפות, עד כדי השואל פתח את הדלת וברח. ראיתי את זה בעיני אני בתור נער צעיר ששומע את הדרשה, וראינו את מידת האמת שהיתה טבועה בו והשפיעה על השומעים.
רוח הקודש שהיתה למרן זצ"ל
בשביל להבין ולראות איך שזכה למעמד הר סיני, נוסיף מה שכתוב במעמד הר סיני "וכל העם רואים את הקולות" ומביאים חז"ל רואים מה שלא נראה, ושומעים מה שלא נשמע, זאת אומרת אם אתה עומד בהר סיני ואתה באמת מקבל את התורה אתה תראה מה שלא נראה ותשמע מה שלא נשמע, וכך ראינו אצל רבינו.
פעם אחת כשיצאתי מהישיבה היה שעת צהרים, ומרן באותה תקופה היה יושב גם בבית הדין, היום יש רק של הרבנות בזמנו כל עדה היה לה בי"ד, הוא היה דיין ברחוב ליד מחנה יהודה אני יוצא מהישיבה ורואה אותו בדרך לביתו, והיה מדבר עם חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל בצורה נוראה, והיה נראה שהוא חרד על משהו, חיכיתי לשמוע מה הנושא, וכשהוא הלך שאלתי את חכם בן ציון, תגיד לי מה היה, על מה מרן חרד כ"כ.
א"ל חכם בן ציון עכשיו בבי"ד היו צריכים לתת איזה תעודה לאישה שהתגרשה, והיא עומדת להתחתן, ורוצה תעודה מבי"ד שיכולה להתחתן והגט טוב וכשר, ומרן אמר לו (לחכם בן ציון) שהדיינים עשו מכתב וחתמו עליו שהיא גרושה, ואמרו לו שיחתום גם הוא, ראה מה כתבו ואמר להם 'נכון, כך נראה כמו שכתבתם', אבל ליבי אומר לי לא לחתום. מה שייך לומר ליבי אומר לי לא לחתום, אבל כך אמר, ליבי אומר לא לחתום, סיפור נורא ואיום, והמשיך חכם בן ציון לספר שמרן אמר לדיינים אתם שניים נגדי תחתמו על הפסק דין. אמרו לו אם הרב לא חותם גם אנו לא חותמים. לכן לא נתנו לה את התעודה. והאישה מסכנה רוצה להתחתן, ומרן היה בצער ואמר 'איך אני מענה אותה', כך סיפר חכם בן ציון. ואני ראיתי איך שהיה חרד מאוד, ממש היה בחרדה גדולה. לא יודע אם הצטער שגם הם לא חתמו או למה היה כ"כ חרד על הדבר הזה.
למחרת, בדיוק למחרת אני יוצא מהישיבה ורואה אותו הדבר, רואה אותו מדבר עם חכם בן ציון אבל בשמחה ובטוב לבב בחיוך. אמרתי לחכם בן ציון מה קרה היום. אמר לי שבבית הדין ישבו שוב הדיינים ועיינו בתיק של אותה אישה וראו שטעו בשם של האישה, זה לא בדיוק אותו השם שהיה צריך לכתוב בגט. והדיינים והאשה אמרו למרן הצלת את כולנו מלהתיר אשת איש ח"ו.
רואים מה זה המושג של רואים מה שלא נראה, לא נראה לאף אחד. אבל הוא ראה את זה, איפה ראה הוא, הוא בעצמו לא ידע איפה ראה, אבל ראה, 'ליבי אומר לי'. זה רואים מה שלא נראה. בחובות הלבבות מאריך בזה הרבה ששייך רואה בלי עין ושומע בלי אוזן (שער חשבון הנפש פ"ג חשבון העשירי), ולפ"ז מבואר מה זה שכתוב במעמד הר סיני שהיו כל החולים מתרפאים, לעיוור העיניים נפקחו, והצולע הלך על רגלו. אפשר לומר שלא מוכרח שכולם הבריאו בפועל, אלא שואלים את העיוור אם רואה ואומר אני רואה, כי אפשר לראות גם בלי העניים זה מעלה שאין כמוה, וזה מה שהיה בהר סיני, ראו בלי העינים וכך זכה מרן זצ"ל האדם הגדול, לראות מה שלא רואים.
רוח הקודש של החתם סופר
שמעתי פעם סיפור על החתם סופר שהיה אחד שנסע ולא חזר הביתה, ובא אחד אחר והעיד שנפטר ובאה אשתו לבי"ד עם העדויות, ואמרה לדיינים תראו אלו העדויות מה הדין, האם אני יכולה להתחתן. ובי"ד פסקו שלפי העדויות ולפי ההלכה האלמנה יכולה להינשא. באו לחתם סופר שיחתום על הפסק. אמרו לו תראה את הפסק, ראה ואמר לכאו' פסקתם נכון, שאלו אותו, האם מוכן לחתום, אמר להם, ליבי אומר לי לא לחתום, ולא הסכים לחתום. לא עברו שבועיים ובעלה הגיע. רואים מה זה מעלתו של רבי עזרא שהגיע לדרגה כזו כמו החתם סופר.
בתפילה שנמשיך בדרכו של מרן זצ"ל
[בבכי והתרגשות] אוי רבונו של עולם… רבי עזרא, רבי עזרא… תעזור לנו… עזור לנו, עזור לנו שנמשיך בדרכך ללמוד וללמד, ללכת בדרכך הנכונה, בעומקך בתורה, יה"ר שזכותו תגן עלינו ועל כל השומעים אמן כן יהי רצון.
לפרטים על מעמד התפילה נורא ההוד בקברו של רב רבנן רבינו עזרא עטיה כנסו >>
הוספה מתוך דברי קודשו של מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל
שנכתבו לרגל יומא דהילולא של מרן רבינו עזרא עטיה זללה"ה, והובאו במוסף שב"ק תור הזהב[2]
מוחו וליבו דבוקים בבורא בכל עת
מרן ראש הישיבה חכם עזרא עטיה זצ"ל היה שקוע בעיונו ובאותה שעה לא היה מרגיש שום דבר אחר. הרבה פעמים ראו אותו הולך בכלל בדרך אחרת, במקום שילך מהבית שלו לישיבה, רואים אותו ברחוב אחר, והיה אומר הייתי עסוק באיזה סוגיא ולכן לא שם לב. זוהי יגיעה בתורה. זהו איש שנקרא כולו תורה. אנחנו קשה לנו להיות ככה, אבל לכל הפחות נתרגל להוסיף עוד חמש דקות, עוד עשר דקות, עוד רבע שעה. ולא בלימוד בלבד היה שקוע, מחשבתו היתה דבוקה בבורא ית', ספר חובות הלבבות היה בכיסו תמיד, ואמרו עליו שהנהגתו היתה תואמת להנהגת החסיד שמזכירו בעל חובות הלבבות. והוא היה שתקן באופן מופלג ביותר, כל מילה שהיה מוציא מפיו היתה שקולה ומדודה. אשרינו שזכינו לכה"פ לראות כאלו אנשים בעינינו.
כפי שאמרנו יראתו היתה קודמת לחכמתו, ולכך זכה לסייעתא דשמיא שלא להיכשל בהלכה. לפני כשישים שנה היו בתי דין פרטיים לכל קהילות הספרדים, לכל עדה ועדה בפני עצמה, וחכם עזרא עטיה זצ"ל היה משמש כאב"ד בבית הדין של קהילת החאלבים.
יום אחד כשיצאתי מהישיבה אני רואה את חכם עזרא משוחח עם מרן הגאון חכם בן ציון אבא שאול בסערת רגשות, והדבר היה תמוה מאד, כשסיים חכם עזרא לדבר עימו, ניגשתי לחכם בן ציון ושאלתיו במה היה הענין, על מה נסער חכם עזרא? א"ל חכם בן ציון שהיה היום מקרה גירושין בבית הדין, שבני הזוג באו לכלל הסכמה להתגרש, וכתבו את הגט, וכשנתן הסופר את הגט לדיינים לעיון לראות אם הוא כשר, כולם הכשירוהו ולא מצאו בו פגם, אמנם כשנתנו לחכם עזרא קרא בו שוב ושוב, ואמר להם אני מרגיש שהוא לא טוב, שאלו אותו מה לא טוב? א"ל אני לא יודע, אבל כך ליבי אומר לי, ולכן החליטו לדחות את נתינת הגט למחרת, אך חכם עזרא היה בצער גדול מכך, שהרי הוא מצער את האשה כעת, והוא בעצמו אינו יודע מה מעכב ממנו להכשיר את הגט. למחרת אני רואה אותו בא לישיבה ועל פניו צהלה גדולה, התברר שלמחרת כשבדקו שנית את השמות נגלה להם ששם האשה אינו כמו שכתבו, משמים עכבוהו אתמול כדי שלא תצא תקלה מתחת ידם.
מה הביאור בזה? מה עיכב אותו באותו יום להכשיר את הגט. מהי אותה הרגשת הלב שמנעה ממנו את נתינת ההיתר?
בספר חובות הלבבות שער חשבון הנפש (פ"ג חשבון העשירי) מדבר שם על האדם שירא בכל עת מבוראו, ולא יסיר מחשבתו ממנו כלל, וחש ויודע שהבורא מביט בו בכל דרכיו ומעשיו, אותו אדם זוכה להגיע למדרגה העליונה, ויראה מאין עין, וישמע מבלי אוזן, וידבר בלי לשון, וירגיש בענינים מבלתי חושים… תולה רצונו ברצון הבורא, ואהבתו באהבתו, והנאהב אצלו מה שאהוב לו, והנמאס אליו מה שמאוס לו עכ"ל. כלומר, שכאשר האדם דבוק באמת בבוראו, ויש לו יראה לסור מרצון הבורא יתברך, הוא זוכה להגיע למדרגה עליונה, להיות למעלה מהחושים הגשמיים, הוא אינו זקוק לעיניים כדי לראות, ואינו צריך שום דבר מהאיברים הגשמיים, החושים הרוחניים שלו פעילים, ובהם הוא חש ומרגיש את הכל.
ועל פי זה יתכן לבאר מה שאמרו רבותינו ז"ל עה"פ וכל העם רואים את הקולות (שמות כ), מלמד שלא היה בהם אחד סומא, ומנין שלא היה בהם אלם, ת"ל ויענו כל העם, ומנין שלא היה בהם חרש, ת"ל נעשה ונשמע, רואים את הקולות. רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר (רש"י שם מהמכילתא). שבאמת לא הבריאו בפועל, אלא ראו ושמעו הכל בחושים הרוחניים, וכמו שראו את הקולות שזהו נגד הטבע לגמרי. ובזה נבין, שהרי מי כמו מורינו ורבינו מרן ראש הישיבה חכם עזרא שהיה מוחו וליבו דבוק בבורא יתברך כל העת, ולכך זכה שאף שבעיניו הגשמיות אינו יכול לראות שיש בגט הזה טעות, מ"מ הקב"ה מזכהו לחוש ולהרגיש שיש כאן משהו, עד שיאורו עיניו. ומצינו כעין מעשים אלו בהרבה מחכמי הדורות, שהרגישו בלבם הטהור שיש כאן חסרון כלשהו ומתוך זה הגיעו לחקר האמת.
——–
[1] וסיפר הגאון רבי יעקב שרבאני שליט"א מר"י מאור התורה, (בהספדו על מרן חכם שלום בביהכ"נ חניכי הישיבות בבית וגן) שאביו למד עם מרן חכם שלום זצ"ל כל ד' חלקי ש"ע חוץ מחלק קטן בחו"מ שלא הספיקו כיון שמרן החל למסור שיעורים בישיבה, והיו נבחנים כל תקופה אצל ראש הישיבה רבינו עזרא עטיה זצ"ל, והיה בוחן אותם על כל סעיף וסעיף, וכשחכם שלום היה עונה היה מצטט את לשונות הש"ע והנושא כלים מילה במילה כולל כל דברי הש"ך הארוכים בחו"מ, ממש באופן מפליא, וכל זה היה בצעירותו בסביבות גיל עשרים.
[2] תודתנו נתונה למערכת על מסירת הדברים להדפסה בספר 'משנת רבינו' ולחשיבות הדברים, לא השמטנו, על אף שיש דברים שחוזרים פעמיים.
