מקור שם העיר "טבריה"
הנה בס' יהושע (יט, לה) מוזכר הערים שנפלו ע"י גורל בחלקו של נפתלי 'וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת' [וכ"ה בגמ' ב"ק (פא:) ת"ר ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה], ופליגי בה ר' יוחנן ורבא בגמ' מגילה (ו.) לר"י חמת זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת על שום חמי טבריא, רקת זו ציפורי. לרבא רקת זו טבריא, ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. רבי ירמיה אמר רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל. רבה אמר רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה [שיש בה גנות ופרדסין (תוס'), ועוד יש לומר טובה ראייתה בחכמים שהיו יושבים שם סנהדרין בימי רבי כדאמרינן ספ"ב דר"ה (מהרש"א)].
אולם חזינן בהגהות יעב"ץ (מגילה שם, בד"ה ולמה נקרא שמה טבריה) שכתב: נ"ב אע"פ שמדברי כותבי דברי האומות נודע שזה שמה הניתן לה ע"ש הקיסר טיבריוס שבימיו נבנית ולכבודו קראוה כך, מ"מ חז"ל נתכוונו להסב השם לדבר אחר שלא לתלותו בשם נכרי ע"א, עכ"ל. איברא דלא היה צריך להביא ממרחק לחמו, כי כן מבואר בבראשית רבה (כג, א) טבריה על שם טיבירואיס. הרי שלא נמצא בכל המקרא שם העיר 'טבריה' אלא או חמת או רקת, ורק בלשון התלמוד נקרא טבריה.
בארה של מרים נמצא בים הכנרת
ברש"י (חוקת כא, כ) מבואר דהבאר של מרים נגנזה בימה של טבריה. והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר. אולם בגמ' שבת (לה.) אי' הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל וכו'. ובירושלמי (פ"ט דכלאים ה"ג) איתא כרש"י, כל מי שעולה על הר ישימון רואה וכו' וזוהי בארה של מרים. וכתב בפני משה (בירושלמי שם) דהר הכרמל והר הישימון הם אחד ע"ש. אך הרד"ל בהגהותיו למדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ב, ד) תמה שהר הכרמל הוא במערב א"י אצל הים התיכון, והבאר נגנז במזרח א"י, בימה של טבריה, ע"ש. וכן צ"ב בחתם סופר עה"ת בהפטרת פר' כי תשא (עמ' קמט, ד"ה במס' מגילה וכו') שכתב 'כי בים יבוא קאי אכרמל שהוא סמוך לימה של טבריה כידוע'. והדברים מופלאים ואין מבין להם, הרי הכרמל לא סמוך לימה של טבריה והוא דבר שבמוחש וכדברי הרד"ל. אלא דיש להעיר דבפי' רבינו חננאל (שבת לה.) גרס בגמ' שם בהא דאמרי' הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמי', יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה. 'וירד ויטבול בימה של טבריה ויעלה'. וא"כ אולי י"ל חידוש גדול לדעת ר"ח, דההרים שמול הכנרת נקראים לדידי' הכרמל ועל זה כיוונה הגמ' הנ"ל, וזה ג"כ כוונת החת"ס, ודו"ק.
עכ"פ במדרש (ויקרא רבה פרשה כב, ב) מבואר להדיא דבארה של מרים נמצא בים כנרת, 'א"ר יוחנן שיערוהו חכמים והיא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של טבריה'. וכן הביא בספר חבת ירושלים (מאמר גולת תחתיות סי' ד): בארה של מרים בתוך ים של טבריא, ולזה הסכים גם בס' שבחי ירושלים, ועוד כ' בשם האר"י ז"ל דבלכתך דרך ים טבריא (היינו שפת ים טבריא) אל חמי טבריא, באמצע הדרך ממש במקום שיש דקלים רבים בשפת הים הוא מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים, ועתה לא יש שם דקלים וגם המגדל אינו נראה כי אם כשהולכים מתוך העיר אל חמי טבריא, באמצע הדרך (בערך) אשר שם חורבות מי"ג בי כנישתא, יש שם אבנים שנכנסים אל תוך הים כנרת והולכים עליהם כמה אמות ואומרים סימנא מלתא כי שם הוא הבאר, ויש קוראים את ההר מול שטח הזה 'ישימון' מפני הדרש על הפסוק הזה, עכ"ד.
והנה מצאנו בחז"ל שיש לבאר זו סגולות מיוחדות לריפוי חוליים שונים, והכי אי' במדרש (ויקרא רבה) הנ"ל דמוכה שחין התרחץ בבארה של מרים ונתרפא ע"ש, וכ"ה במדרש פר' קרח (פרשה יח כב) שסומא שירד וטבל בה נפקחו עיניו ע"ש. ומצאנו דמועיל אף לראייה רוחנית, כמו שהביא רבינו החיד"א בשם הגדולים (מערכת גדולים אות ח) שסיפר הרה"ק רבנו חיים ויטאל זצ"ל, כשבאתי אצל מורי האריז"ל ללמוד ממנו זאת החכמה היא חכמת הקבלה הלך מורי ז"ל לטבריא להוליכני עמו, ושם היה ספינה קטנה וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, לקח מורי ז"ל כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים והשקה לי אותם ואמר לי, עכשיו תשיג בזאת החכמה כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים ומאז ואילך התחלתי להכנס בעומק החכמה הזאת. וכן הובא ברמ"א (או"ח רצט ס"י) וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת, דבארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו, יתרפא כל תחלואיו, ולא ראיתי למנהג זה.
רבי מאיר בעל הנס זיע"א נקבר מעומד
בס' שער הגלגולים (הקדמה לז) מובא ששאל המהרח"ו את רבנו האר"י ז"ל האם אמת הדבר שאומרים העולם שרבי מאיר ב"ה זיע"א קבור מעומד? ואמר כי נראה לו שהודה לו בדבר, ע"כ.
וצריך טעם לזה למה נקבר מעומד, כי ודאי נקבר כן על פי צוואתו או מן השמים סבבו להיות כך? [כדאי' בגמ' (ב"ב קא.) אמר רבי יוסי ברבי חנינא דעביד להו כמין נגר. והא אמר ר' יוחנן קבורת חמורים היא זו. ופי' בריטב"א וניוול גדול לקבור שם ישראל כן. וכן ביד רמה 'קבורת חמורים היא זו' שקוברין מעומד מלמעלה למטה, ואין דרך העולם לקבור את המת מעומד אלא מוטל על הארץ. ויש לפרש קבורת חמור היא זו כענין שנאמר (ירמיה כב, יט) 'קבורת חמור יקבר סחוב והשלך'. שמשליכין אותן לבורות לשיחין ולמערות, פעמים שנופלין מוטלין, ופעמים שנופלין עומדין כשהבור צר ועמוק. אבל מת אדם אין דרך לקוברו כך אלא מוטל דרך כבוד כאדם ששוכב על מיטתו. איברא דברמב"ם (פ"ט דטומאת מת ה"ג) נראה דהקפידא היא שלא לקבור יושב ואין קפידא על עומד, וכ"כ ברע"ב (פ"ט דנזיר מ"ג) ע"ש. ובשו"ע יו"ד (סי' שס"ד סעיף ב') נותן המת על גביו ופניו למעלה כאדם שהוא ישן. וביאר בש"ך (שם, ס"ק ב) דמעומד או יושב הוא דרך גנאי].
וביאר הגרי"ח (בניהו סוכה מה: ד"ה כל המצוות) כי כל צדיק זכותו מגינה על דורו כשהוא חי עמהם מפני שהוא משותף עמהם, אך אחר פטירתו פסק השיתוף ואינו מגן כבזמן חייו, ולכן מספידין ובוכין בפטירת הצדיק על חסרון זה שחסר מהם. אך רבי מאיר בעל הנס לפי שורש נשמתו זכותו מגינה על העולם גם אחר פטירתו כאשר היה מגן בחייו בעודו עמהם, והוסיף: שלא על חינם נהגו בכל קהילות ישראל לנדור נדרים לשם רמב"ה זיע"א לעורר הרחמים, שמגינה זכותו עליהם. ולכן קברוהו לרבי מאיר מעומד, לרמוז כי זכותו דומה לעץ הנטוע העומד על עומדו, ולא לעץ תלוש השוכב על הארץ.
שו"ר בבן יהוידע (קידושין לו.) דביאר באו"א, היות וס"ל ר"מ דגם באין עושין רצונו של מקום קרויין בנים (וכדלהלן) הילכך נקבר מעומד מפני שבסברתו נעשה עמידה לישראל בעולם, דאין נופלים אפי' כשאין עושין רצונו של מקום.
מטבריה עתידין להיגאל
מקור דברי חז"ל אלו בגמ' ר"ה (לא.) וכנגדן גלתה סנהדרין וכו', ומצפורי לטבריא, וטבריא עמוקה מכולן וכו', אמר רבי יוחנן 'ומשם עתידין ליגאל', שנ' התנערי מעפר קומי שבי. ובבראשית רבה (ויחי פרשה צז) אמר ר' יוחנן טבריה היא משלמת למשיח. וז"ל הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פרק יד הי"ב) בתחלה כשנבנה המקדש היו בית דין הגדול יושבין בלשכת הגזית שהיתה בעזרת ישראל, והמקום שהיו יושבין בו חול היה, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, וכשנתקלקלה השורה גלו ממקום למקום, ולעשרה מקומות גלו וסופן לטבריה. ומשם לא עמד בית דין גדול עד עתה, וקבלה היא שבטבריה עתידין לחזור תחלה ומשם נעתקין למקדש.
ובטעם הדבר מצאנו להגאון המקובל רבי יעקב שאלתיאל ניניו זצ"ל בס' אמת ליעקב (דף צא ע"ד) שביאר מדוע יתגלה המשיח תחילה בטבריה? משום שהגאולה תהיה ע"פ סברתו של ר"מ דגם באין עושין רצונו של מקום קרויין בנים (קידושין לו.) ולכך תועיל הצדקה דהוי משל למלך שכעס על בנו וכו' [כוונתו לגמ' בב"ב (י.) וע"ש במהרש"א בח"א], ולכן המשיח שיבוא בב"א 'בזכות הצדקה' יתגלה בטבריה דהוי אתריה דמר וכו', ע"ש. וכן הביא זאת בשמו הגרי"ח בבן יהוידע ר"ה (לא:).
וראה ג"כ בבן יהוידע (מגילה ו.) שכתב, כי טבריה היא אתריה דרבי מאיר דס"ל גם בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראים בנים, וא"כ לפי סברתו יש להם מחילה מדין אב שמחל על כבודו בכל עת, ואז לפי"ז אין העבירות מכבות את המצוות כיון דנמחלין, וממילא ישארו מלאים מצוות כרימון, ואע"ג דר"י פליג על ר"מ בזה, וקיי"ל בעלמא הלכה כר"י (עירובין מו:), מ"מ כיון דטבריה אתריה דרבי מאיר היא, דנין יושביה ע"פ סברתו, ע"ש.
וזאת מלבד מש"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קצד) דאף על גב דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קדייק. והניף ידו שנית (שם, סי' רמב) אף על גב דר"מ ור"י הלכה כר"י, הכא רבי מאיר קראי קא דייקי [שו"ר שהזכירו הגרי"ח בבן יהוידע בקידושין (לו.)]. ובחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' קעד) הביא טעם נוסף, דקיי"ל כר"מ הואיל ורבי עקיבא קאי כוותיה כמבואר בב"ב (י.) הנ"ל. ויש להוסיף: דתנן באבות (ג, יד) אמר רבי עקיבא 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנ' בנים אתם לה' אלהיכם', הרי דנקראו בנים אף שאין עושין רצונו של מקום וזוהי 'חיבה יתירה', שו"ר שכתב כן בתפא"י (שם, אות צג) ותאזרני שמחה.
ובענין זה יש להוסיף מרגניתא טבא שכתב בבן יהוידע (קידושין לו.): בנים אתם לה' אלקיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים. קשה מנ"ל האי דרשא, הא סתמא קאמר בנים אתם לה', משמע דבכל גוונא אתם בנים? ונ"ל בס"ד דייק לה מדלא כתיב 'אתם' בנים לה' אלקיכם, ש"מ הכי קאמר 'בנים' כאשר אתם לה' אלקיכם, ראויים אליו ומתייחסים לו ודבקים בו.
ודבר פלא מצאתי בס' כפתור ופרח (סוף פ"ז) שכתב: איתא במדרש שתחיית המתים יוקדם בטבריא ארבעים שנה, וברוך היודע עתידות, עכ"ל. עיין בשו"ת משנה הלכות (חלק יז סי' רנד) שפלפל בדבריו, ומשם בארה.
יומא דנשמתא
דבר מעניין כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בס' מנחת יוסף (דרושים עה"ת עמ' 99): הנה מקובל אצל אבותינו ואבות אבותינו דור אחרי דור שרבי מאיר בעל הנס זיע"א עלה למרום ביום י"ד אייר.
כהשלמה לדברים יש להביא מש"כ בעצמו בס' נחלת אבות (ח"ד דרוש רלו עמ' שפא) בשם ס' כת"י ישן שמעותק אצלו בשם ספר טל אורות: ראיתי בשם מדרש, כד דמך רבי מאיר באסיא (כשנפטר ר"מ באסיא) ארבעה עשר באייר הוה ואור יום שישי בשבת הוה, נכנסו חכמי ישראל לפניו ואמרו לו רבי ברכנו, אמר להם יהא רעוא דתעשו רצון קונכם, מיד נתמלא הבית אורה וכבו כל שרגי (נרות) והוא הוה קרי פסוקי תורה ומזמור השמים מספרים כבוד א-ל, וכיון דאמר ה' צורי וגואלי יצאה נשמתו ופניו היו שוחקות, ולמחר ביום שישי בבוקר נתעסקו בו חכמי ישראל ונתנוהו בארון ושמוהו על חוף הים וביום ראשון באו כל חכמי ישראל שבארץ ישראל והוליכוהו לשם כי כן ציוה, ועמוד נהורא הוי אזיל עמהון עד קבריה, ועמד שם שבעה ימים ונסתלק, עד כאן מצאתי כתוב.
ושילש דבריו בהקדמתו לס' קהילות ישראל: מסורת קדומה אצל כל ישראל שביום י"ד באייר נפטר התנא הקדוש רבי מאיר זיע"א ונקבר בעיה"ק טבריה, ורוב ההמון קוראים לו יום ההילולא של רבי מאיר, והרבה משפחות עושות אותו יום משתה ושמחה מזמינות קרוביהן ומכריהן, ואם קבלה נקבל.
