רבינו נולד ביום י' בטבת תרע"ז לאביו הגה"ק רבי ישראל אביחצירא זיע"א (בבא סאלי) בעיר תאפילאלת שבמרוקו, בסנדקאות של הרב כובד דודו הגה"ק רבי דוד אביחצירא זיע"א המכונה 'עטרת ראשנו'.
בבא מאיר! לב מי לא נרעד מהמורא וגילוי השכינה שמכוח יראת האלקים הבוערת בעצמותיו, הרב הדומה למלאך ה' צבאות כל העם עונים אחריו מקודש, מיום עומדו על דעתו ועד זיבולא בתרייתא, כאשר יום יום שעה שעה עיניו וליבו תמיד לברר ולאמת חובתו בעולמו, במחשבה דיבור ומעשה וכל חושיו יעידון יגידון 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'. ברוממות הדעת בחכמה ובתבונה הנוקבת עד השיתין ואין לו על גביו כי אם ה' אלוקיו לבדו אפס בלתו.
סדר היום בבית אביו התנהל בו בשעות הערב הלכו לנום את שנתם, בחצות ליל קמו לתיקון חצות, ולאחריו עסקו בתורה עד לתפילת ותיקין, אחר ארוחה קצרה (כאשר הייתה כזו) ישבו ועסקו בתורה ברציפות עד מנחה, לאחריה המשיכו את לימודם ברציפות עד תפילת ערבית, אכלו מעט והלכו לנום כחוזר חלילה. בצורה זו היו יכולים ללמוד כשמונה עשרה שעות ביממה ויותר.
'שב שמעתתא' במתנה לבר המצוה
גאונותו הבלתי נתפסת של רבינו, יחד עם סדר היום בבית אביו, סייעו בעדו להשתלם בחוק לימודיו כשאיפת לבו הטהור, ובטרם הגיעו לגיל בר מצווה כבר שלט ברוב מסכתות ש"ס בבלי בע"פ עם הגפ"ת.
סיפר הגאון רבי דוד יהודיוף זצוק"ל, ביום בר המצווה של רבינו ניגש אל אביו ואמר לו כי ברצונו להעניק לו 'מתנה' ולהיבחן על ספר "שב שמעתתא" (אף שלא היה מצוי במרוקו, בקרב השדרים מא"י היה ידוע כי ישנו רב גדול בתפילאללת בשם רבי ישראל אביחצירא, הרוכש כל ספר שמובא אליו כמעט בכל מחיר), והעיד אביו הגדול כי שלט בספר כולו ובכל פרטי הלומדות שבו.
בא להיבחן ונמצא בוחן
כבר בהיותו כבן כ' שנים נסע להיבחן לדיינות בבית הדין הגדול, אשר שכן בבירת מרוקו – רבאט. המבחן לדיינות במרוקו התפרס על שלושה ימים רצופים ולעתים יותר. החלק הראשון כלל מבחן בכתב על ש"ס בבלי כולו הדק היטב, החלק השני גם הוא בכתב, על הלכה כללית או"ח ויו"ד לכל אורכם ורחבם, החלק השלישי התמקד בשליטה מלאה בשו"ע אבן העזר וחושן משפט עם הנו"כ ודעות הפוסקים. החלק האחרון של המבחן היה הקשה ביותר. עילוי אשר צלח את שלושת המבחנים הקודמים, עמד מול חברי בית הדין הגדול והם תקפוהו בחוד ובחנית בהלכה ובש"ס, בשאלות קשות מרחבי התורה כולה, כאשר על תשובותיו ניתכות קושיות חדות בהלכה, בגמרא ובסברא. רק מתי המעט אשר הצליחו לעמוד במבחן נוקב זה, זכו לסמיכה ולתואר 'דיין'.
לפיכך, גדול עד מאוד היה תמהונם של דייני ביה"ד, כיצד זה צעיר שכמותו סבור כי יצליח לעמוד במבחן הנוקב, אשר מתמידים הכפולים ממנו בגיל לא צלחוהו. אך מפאת כבודו של אביו הגדול, ניאותו לקבלו ולבוחנו. אך החל המבחן ועמדו מיד הדיינים על טעותם, באשר השיב לכל שאלותיהם תשובות ניצחות בזו אחר זו, בבהירות רבה ובגאונות מופלאה תוך שליטה בכל פרטי הסוגיות הנידונות ומעבר להן. בסופו של דבר כתב אב בית הדין לאביו בתעודת הדיינות השמורה בין בני המשפחה עד היום בזה"ל: "בנו הצעיר נ"י בא להיבחן, ונמצא בוחן" (!).
"וכי אני מחכה לגיל שלי כדי לדעת ש"ס בעל פה?!"
בשנת התש"ה נתמנה לרב העיר מידלת במרוקו, ובשנת תשי"ג לרבה של העיר ארפוד. בשנת תשכ"ה עלה לארץ הקודש והתיישב בעיר אשדוד. רבים מגדו"י אשר אתו למעונו במהלך השנים, התבטאו בביטויים מבהילים על גאונותו וגדלותו הבלתי נתפסת בכל מכמני התורה. סיפר הגאון האדיר רבי מאיר אמסלם יבדלחט"א (בן דודו של רבינו) כי בצעירותו ראה את רבינו בביתו וספרים רבים על שולחנו בהלכה ובש"ס, אך ביניהם לא הייתה גמרא. כבן בית שם, העז לשאול את רבינו מדוע אין גמרא בין הספרים, והשיב לו רבינו "רבי מאיר, וכי אני אחכה לגיל שלי, כדי לדעת ש"ס בעל פה?!…"
יודעיו ומכריו האמיתיים יעידון, כי כוחו הגדול היה 'ההסתרה'. הסתרה נוראה אשר מועטים אלו שזכו לדעת באמת לפני מי ניצבים, גדלותו היתה יחודית ונוראה. התמזגות של גאונות מפליאה ובקיאות יחודית בכל מכמני התוה"ק בכל הגוונים אשר בודדים זכו לה.
עוד בהיותו נער ציער את עצמו על עסק התוה"ק בצער שאין כדוגמתו, המית עצמו עה"ת נידד שינה מעיניו. ויגדל הילד ויוסף קדושה על קדושתו ופרישות על פרישותו, סגר עצמו בתוך ד"א של הלכה בעליית ביתו וויתר על אכילות משותפות עם ב"ב, והיה ספון וטמון כל אותם הימים בעומקה של הלכה מבלי לבזבז רגע אחד. וכמו שהעיד מרן הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל שהיה מיודד עמו באופן קרוב ביותר: התמדתו היתה באופן שקשה למצוא היום בימינו מתמידים כאלה, הן התמדתו שהיה מתבודד ושם לילות כימים והן שהיה מסגף עצמו בקדושה וטהרה בכל מיני סיגופים בטהרה גדולה (גאוני מש' אביחצירא ח"ב, עמ' 454).
סיפר בנו רבי אלעזר הי"ד שלמד עם אביו מסכת יבמות והיה אביו שונה אותה בע"פ מילה במילה, כל המסכת עם התוספות. והוסיף שכך היתה לו ידיעה בע"פ בכל האור החיים הק' מילה במילה (ס' פקודת אלעזר עמ' ס'). יש לציין שמנהגו היה ללמוד בקביעות מידי שבת בשבתו את כל האוה"ח על הפרשה יחד עם רש"י בזמן שהיה לומד שנים מקרא ואחד תרגום.
בקיאות במהרש"א
שמו של רבינו יצא בכל עבר כבקי בצורה מפליאה בדברי המהרש"א על כל הש"ס. בנוסף לזאת היה ידוע כבקי במיוחד בכל ספרי וכתבי מרן החתם סופר זי"ע, עד אשר היו שגורים על לשונו עוד בהיותו במרוקו (מפי מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל). אגב זאת יצוין שפעם אחת רבי מאיר נשאל מדוע אינו מעלה ע"ג הכתב את חידושיו? הרב הצביע על דלתות הארון שבספריה ובקש מהשואל לפותחם, ושם ראה ערימות של דפי חידו"ת שכתב הרב, אז נענה ואמר לו 'איך אוכל להדפיס ואין זה תורה לשמה, בחי' חת"ס מריחים את הלשמה'. לימים ציוה הרב את אחד ממקורביו לקבור את כל אותם דפים והזהירו לבל יגלה לאיש מקומם (מפי בנו רבי ישועה ורחמים שיחי').
תחת אחד השיחים אודות הריגתו על קידוש ה' של דודו הקדוש רבי דוד אביחצירא הי"ד זי"ע, חשף רבי מאיר טפח מהבנתו הגבוהה בתהלוכותיו הטמירות של רבינו, ואלו הן דבריו: הגמ' (ברכות סא:) מספרת על הריגתו של רבי עקיבא על קידוש ה', שבשעה שהיו מוליכין אותו למקום ההריגה אמר לתלמידיו שסבבוהו, כי כל ימיו כשהיה מגיע לפסוק 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך' היה מצטער ואומר 'מתי תבוא לידי ואקימנה', במקום אחר מספרת הגמ' (מנחות כט:) כי באותה שעה שראה משה רבינו ע"ה ששוקלים את בשרו של רבי עקיבא במקולין, צעק ושאל 'זו תורה וזו שכרה', והקב"ה לא הניח לו לדבר וענהו 'שתוק, כך עלתה במחשבה לפני'. בהצליבו את שני המאמרים, האיר רבי מאיר בנועם אמרתו, שאותה מחשבה שהיתה צצה ברעיונותיו הנשגבים של רבי עקיבא בקוראו את שמע, וחפצו העז שתבוא אותה מצוה לידו ויקימנה – אותה מחשבה, היא שעלתה לפניו במרום. אף מור דודי מרן עטרת ראשנו זי"ע שהשתוקק כל ימיו למיתה כזו, זכה לה כשעלתה מחשבה זו לפניו יתברך.
יש לציין שרבי מאיר זי"ע במשך כל ימי חייו שאף בדרכי עבודתו להדמות אל דודו הגדול, כפי שחשף וגילה שנים מספר קודם פטירתו. ואף כאשר היה ר' מאיר בערך בן שישים לחייו אמר בהאי לישנא: כל חיי ניסיתי להדמות למרן עט"ר, עכשיו עדיין לא הגעתי לתחילת דרכו וכבר התעייפתי (מפי רבי מיכאל פדידה שליט"א בשם חתדב"נ רבי דוד יהודיוף זצ"ל – גאוני מש' אביחצירא ח"ב עמ' 443).
'תכונות של מלך המשיח'
בס' רבינו האור לציון (ח"ג עמ' 63) הביא שהתבטא מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל על רבינו לאמור 'שיש בו כל תכונות המלך המשיח'. וידוע שבפטירתו על פני אביו, אמר עליו הבבא סאלי זצ"ל, שאילו היה הדור זוכה אכן היה המלך המשיח, ורוח אפינו משיח ה' (ר"ת מאיר), נלכד בשחיתותם [וביתר הרחבה לך נא ראה שם ח"ב (פרק ס"ח) על גדלותו של רבינו, ואכמ"ל].
מה קרה כשרבינו גילה חתם סופר שלא הכיר?
סיפור נוסף ומיוחד סיפר הג"ר יוסף פרץ שליט"א ר"י פני יהושע ותורת מאיר, וכדלהלן:
כשהייתי בחור צעיר בישיבה, שמעתי רבות על דמותו המיוחדת של אחד מגדולי החכמים במערב אשדוד. שמו הלך לפניו, ודמותו עוררה בי סקרנות גדולה. באותם ימים היה ניתן להיכנס אליו בחופשיות, לשוחח, לשאול, ואף להתווכח מעט – והכל מתוך קרבה ופשטות.
יום אחד זכיתי לשבת עמו לשיחה. במהלך הדברים התעורר בינינו ויכוח תורני. הייתי אז בחור צעיר ונלהב, והדיון נסב סביב תשובה מסוימת של ה"חתם סופר". אמרתי לו בביטחון: "כך וכך כותב החתם סופר". אך הוא השיב מיד: "אין דבר כזה. אין דבר כזה".
עמדתי על שלי. "אני ראיתי במו עיניי", אמרתי, "כך כתוב בכתביו". הוא הביט בי, ולא השתכנע.
הדברים לא נתנו לי מנוח. עוד בהיותי בחור בחו"ל, ניגשתי לאוצר הספרים, שלפתי את ספרי תשובות החתם סופר, והתחלתי לדפדף. ואכן – מצאתי את הדברים בדיוק כפי שאמרתי.
לא היססתי. נטלתי את הספר בידי, וניגשתי אליו שוב.
הגשתי לו את הספר ואמרתי: "הנה, כך כתוב בחתם סופר".
הוא לקח את הספר, עיין בו רגע ארוך, ואז הרים את עיניו ואמר בהשתאות: "זה עצום… זה עצום! אני עברתי על כל תשובות החתם סופר – מתחילתן ועד סופן, דם-דם, שורה-שורה – ואיך אתה מראה לי דבר כזה שלא ראיתי?"
לאחר רגע הוסיף ואמר: "אתה יודע מה? יש למעלה, בספרייה העליונה, כרך נוסף. תעלה לשם".
עליתי במדרגות, נכנסתי אל הספרייה, והתחלתי לחפש. כעבור זמן מצאתי כרך נוסף של תשובות החתם סופר. פתחתי אותו – ושם, באחד הדפים, הופיעה אותה תשובה בדיוק. מתברר שהייתה זו תשובה שנדפסה במהדורה אחרת, שלא הייתה לפניו.
כשירדתי וסיפרתי לו, הוא הנהן ואמר ברצינות עמוקה:
"החתם סופר הוא קדוש עליון. קדוש עליון. גם אצלנו במשפחה, כשמזכירים את החתם סופר – זה כמו לשאול: מי יכול בכלל לבוא אחריו…"
ולאחר מכן הוסיף יסוד עמוק:
"החתם סופר מדבר בכמה מקומות על קדושת האדם – עד כמה האדם מסוגל להתגבר בענייני קדושה ויראת שמים, ואיזה שכר עצום מצפה לו על כל התגברות כזו."
הדברים נחרטו בליבי. לא רק עצם הוויכוח והבירור, אלא הענווה שבקבלת האמת, וההערכה העצומה לקדושת האדם ולעמל הרוחני שלו.
פטירתו
רבינו זי"ע נפטר ביום חמישי טו"ב בניסן ה'תשמ"ג. מנו"כ בהר הזיתים בירושלים, קרוב לציונו של מרנא בעל ה'אור החיים' הק'. זכותו יגן עלינו, אמן.
יחיד רם | פיוט קודש שחיברו רבינו מאיר אביחצירא זיע"א
יָחִיד רָם יְעָרוֹת חוֹשֵׂף / לוֹבֵשׁ עוֹז הָדָר / וּבַקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר שְׁבִי יִשְׂרָאֵל יְאַסֵּף / לְעִיר הֶהָדָר:
מְרוֹמָם שׁוֹכֵן שְׁחָקִים / שְׁכִינְתָא מֵעַפְרָא יָקִים / מִצָּרָיו נָקֹם יִנָּקֵם אֱדוֹם וְקֵדָר / מֵהֶם טוֹב נֶעְדָּר / יִהְיֶה פוֹרֵר לַחֲלָקִים / יָתְהוֹן יְבַדַר:
אֵל גָּדוֹל מוֹשִׁיעַ חוֹסִים / קֵץ וְצָבָא לַחֹשֶׁךְ תָּשִׂים / עַד אָנָה בָּנִים לְחוּצִים בְּשָׂרָם נִקְדָּר / וּמְאוֹרָם קָדַר / מֶלֶךְ עָלֵינוּ שׂוֹם תָּשִׂים / מַלְכָּא לָן שַׁדַּר:
יָסַד אֶרֶץ עַל בְּלִימָה / גָּרֵשׁ נָא אֶת בֶּן הָאָמָה / דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל הָרִימָה דֵּין אִיהוּ הָדָר / יָפֶה מְהֻדָּר / יִתְגַּדֵּל שִׁמְךָ בְעָלְמָא / יִתְעַלֶּה יִתְהַדָּר:
רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַבִּיטָה / בָּעֳנִי בֵּן יָדוֹ מָטָה / וְאַף עַל פִּי אֲשֶׁר חָטָא וּבְקִרְבּוֹ הוּא דָּר / כָּל קוֹץ וְדַרְדַּר / כַּמָּה גְדוֹלָה חֲרָטָה / חָזַר בּוֹ הָדַר:
רַחוּם מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ / לְצָרַת הַבַּת תַּשְׁגִּיחַ / שָׁרָשֶׁיהָ צִיץ תַּפְרִיחַ גֶּפֶן סְמָדַר / בְּאִילָנוֹ דָר / מְהֵרָה יִתֵּן הָרֵיחַ / כִּפְרִי עֵץ הָדָר:
חַי זַךְ קַיָּם בְּחֶמְלָתוֹ / יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ / וְיַתִּיר אֶת שְׁבוּעָתוֹ וַאֲשֶׁר נָדַר / וּבְפֶרֶק הַדָּר / בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ / סֹחֶרֶת וָדַר:
