ניצוצי אורה בשבילי חייו והנהגותיו בקודש של האי חסידא קדישא ופרישא רבי מכלוף פדידה זצוק"ל לרגל יומא דנשמתא ד' אדר תשכ"ד
רבינו נולד בשנת תר"ן לאביו רבי אברהם, במחוז תאפילאלת שבמרוקו. שם גדל ונתעלה בישיבת 'אביר יעקב' בראשותו של מרן עט"ר רבי דוד אביחצירא הי"ד זיע"א. כפי שכותב בתחילת ספרו 'כתם פז': ברוך ה' אשר יעצני להיות מחובשי בית המדרש של אדמו"ר עט"ר המלך דוד אביחצירא זלל"ה.
ראש המשפחה
מבין המשפחות החשובות באזור תאפילאלת נמנית משפחת פדידא, ראש המשפחה הלא הוא רבי מכלוף פדידא היה בקשרי ידידות עם מרן רבי יעקב אביחצירא ובנו הגה"ק רבי אהרון.
לרבי מכלוף (הגדול) היו ששה בנים: רבי אברהם, ר' יצחק, ר' יעקב, ר' משה, ר' דוד ור' אליהו. ושתי בנות. רבי משה ורבי דוד נישאו לבני משפחת אביחצירא: רבי משה נשא לאשה את מרת לאלא רחל ע"ה בתו של הגה"ק רבי יצחק אביחצירא בן זקוניו של מרן רבי יעקב. רבי דוד נשא לאשה את מרת פריחא ע"ה בתה של אסתר אדהאן ('לאלא סתי') אף היא בתו של מרן רבי יעקב אביחצירא זיע"א. כמו כן אחיהם רבי יצחק פדידה המכונה 'בא חאקי בן ננה', היה מורו ורבו של סידנא בבא סאלי זיע"א בילדותו עד הגיעו לגיל שבע עשרה (ס' הסבא קדישא, עמ' כ"ב).
[יש לציין: שרבי שמעון פדידה ב"ר אברהם (אחיו של רבינו מכלוף ה'כתם פז') נשא לאשה את מרת אסתר הכהן (לאלא סתי) ע"ה, בתו של הגה"ק רבי אליהו הכהן זיע"א שהיה חמיו של עט"ר רבי דוד אביחצירא הי"ד. זאת ועוד: בתו הגדולה של רבינו מכלוף (ה'כתם פז') מרת מסעודה, נישאה לרבי דוד אבוקרט זצ"ל נכדו חביבו של הגה"ק רבי משה אתורג'מן זיע"א. נפטרה בדמי ימיה ל"ע, ונולדו להם בת ושני בנים].
"פעם באתי לסידנא בבא סאלי זיע"א בשנת תשמ"ב", סח הגאון רבי מיכאל פדידה שליט"א (נכד רבינו, משגיח ישי' תפארת לוי י-ם), "הוא קם ממנוחה קצרה בבכיה גדולה. שאלתי אותו למה הוא בוכה? במר אמר לי, קודם כל עדיין לא בא משיח, וזו כבר סיבה לבכות. דבר שני, שמונה עשרה חיילים יהודיים נהרגו היום, דם ישראל נשפך עדיין כמים, איך לא אבכה? "באותה פגישה אמר לי בבא סאלי שמשפחת פדידה הם יראי השם משורשם, זה היה ביטוי שיצא מפיו הקדוש.
ישיבת "אביר יעקב"
את דרך לימודם היטיב להעלות ע"ג הכתב הגאון רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל (בהקדמה לס' קהלת יעקב): כיון שראינו הצרות נתרבו נתאספנו באסיפה אחת ללימודים, והיינו לומדים בי"ג תלמידים עם הרב מו"ר רבי משה אתורג'מן ז"ל, והתלמידים הם הר' ישראל אביחצירא, ואני ע"ה החו"מ, והשלישי הרב מסעוד הכהן ז"ל שחיבר פרחי כהונה, והרביעי הרב מכלוף פדידא ז"ל שגם הוא חיבר איזה חיבור על הפרשיות וכו'. והיינו לומדים גפ"ת וכן היה דרך לימודנו, הר' ישראל היה מסדר הגירסא ואח"כ מתחיל לפרש בלא ראיה בפרש"י ז"ל, וכשמתחיל לפרש כל מי שהיה יודע איזה דבר היה אומר וכו', איך שיהיה היינו אדוקים מאוד בלימוד שמהבוקר אחר תפילת שחרית וטעימת איזה דבר היינו מתחילים בלימוד עד שעה שלוש.
משיכה לעולם הסוד
את המשיכה לעולם הסוד גילה רבי מכלוף בגיל צעיר, מילדותו בלט בשקידה. וכך סיפר נכדו רבי מאיר פדידה שליט"א (רב ומו"ץ ברכסים) כפי אשר שמע מאביו רבי דוד: ערב אחד מצא סבא ספר קבלה ישן, מצא בו עניין והחל להגות בו, לומד לראשונה על עשר ספירות ועל צינורות השפע, בחינות של אלוקות בעולם ועל שמות הקודש. איננו יודעים איזה ספר זה היה, אבל למחרת בבוקר התעורר וראה אפלה סביבו, וימש חושך. בבהלה קרא לאמו והסיקה שדבר מה קרה לעיניו, מוטב יישאר בבית להשגחה.
בינתיים מתחיל בישיבה השיעור של עטרת ראשנו. הוא סוקר את התלמידים ומכלוף חסר. היכן הוא, החברים לא יודעים, היום לא הגיע. רבי דוד מחייך ולא אומר דבר. לאחר השיעור צועד רבי דוד לבית של סבא ומבקר את תלמידו. 'אמור לי', הוא שואל אותו, 'אולי אתמול עיינת בספר פלוני'? כן, הוא עיין וראה, נכנס לפרדס ועוד לא יצא בשלום. רבי דוד ביקש ממנו הבטחה ששוב לא יעיין בספרי קבלה עד שימלא כרסו בש"ס ופוסקים, ורק אז יהב ליה ידיה ואוקמיה, העמידו על רגליו בריא ושלם.
נפלה עטרת ראשנו
חבורה מצומצמת של תלמידים היו לו לעט"ר רבי דוד, ורבי מכלוף נמנה עמהם בסילודין. הוא האיש שעבר לפני התיבה בתפילות השרפים של תאפילאלת, ורוב הרגש ששפע בתפילותיו פיעפע בכל העיר. ואעפ"כ חייו של רבי מכלוף נכרכו אחר רבו, עד שעתו האחרונה, עת הוציאוהו הפורעים להריגה.
אותו יום, שבת היה. מתח חילופי שלטון שרר באוויר, הצרפתים ששלטו עד אז, לעומת השבטים הברברים שלחמו למען המולדת המרוקאית ותפסו את השלטון בחזרה, והיהודים הריחו את חבית אבק השריפה הבוערת תחת רגליהם. המושל החדש מולאי מוחמד הודיע כי היהודים הם משתפי הפעולה עם הצרפתים, מהם ובהם עליו להתחיל ולגמור. לא יישאר יהודי אחד בכל המחוז. שליחים ודורונות שבו בידים ריקות, הדורונות נשארו, הבקשות לא התקבלו.
בליל שבת קודש נותר רבי דוד עם הג'לאבייה הכהה של יום חול, לא החליפה בבגדי לבן כאשר הייתה באמנה איתו. איש לא העז לשאול, ורק המחשבות טרדו. לאחר סעודת ליל שבת, קרא עטרת ראשנו לתלמידו רבי מכלוף, והסתגר עמו בעליית הגג. הניח לפניו ספר שער הכוונות והורהו להתחיל ללמוד. התלמיד שאל מה ללמוד, ורבי דוד אמר לו שילמד באשר יפתח.
פתח ויצא לפניו דרושי כוונות קריאת שמע, במקום שבו מבאר את הריגת רבי עקיבא בזמן שקרא את שמע. עד הבוקר למדו, ומשם יצאו לתפילה. היה זה מחזה לא שגרתי לראות את בבא דו (כינויו של רבי דוד) נכנס לתפילה בבגדי יום חול עטויים על גופו הקדוש.
לענייננו אנו שבים לקבורתו של רבי דוד שזעזעה את תלמידו עד היסוד, כיצד ייתכן שמגופו הטהור תאבד ידו השמאלית מיריית הפגז. ר' מכלוף היה בצער גדול, איך ייתכן שהמלאך הזה ייטמן ללא היד המקודשת שהניחה תפילין. הוא היה האיש שמשכן עצמו למען קבורת רבו. הברברים מיאנו למסור את גופתו הקדושה לקבורה, ורבי מכלוף קיבץ ממון הרבה לפדותו מידיהם. ממילא, כשקברו לבסוף ללא יד, הדבר זיעזע את מורשי לבבו.
בלילה נגלה אליו רבי דוד, מושיט לו את שתי ידיו בשלמותן ופניו קורנות. רבינו שואל בחלום, למה זה ואיך ייתכן שקרה לו כך, השיב שנגזר עליו כך בגלל שפעם הסיח דעתו בין תפילה של יד לתפילה של ראש, ומדקדק ה' עם חסידיו כחוט השערה, ואף על פי כן התגלגלה היד והשתרבבה לקברי, והרי הוא שלם.
שנה שלמה התאבל רבינו על פטירתו של רבי דוד, לא עלה על מיטה כל אותה שנה. חצי שנה לאחר שנפלה העטרה, בבא סאלי הדפיס את ספריו של אחיו רבי דוד, וביקש מרבי מכלוף לכתוב את ה'הקדמה' לספר. רבינו היטיב לתמצת את הליכותיו והנהגותיו בקודש ואת סדר יומו הנורא בעבודתו לצור שוכן מעונה מבואו ועד צאתו.
רבי מכלוף שימש כחבר בבית הדין יחד עם הגה"ק סידנא בבא סאלי זיע"א וכן עם הגה"ק סידנא בבא מאיר זיע"א. וכפי שהובא בס' מאור ישראל (עמ' קמז), ע"ש שהובאו צילומים מפסקי דינים שונים בכת"י.
בשנת תשט"ז עלה לארץ הקודש וקבע את מושבו בעיר חיפה עד יומו האחרון. בגורלו של רבי מכלוף נפלה 'מגילת אסתר' ממורו ורבו עט"ר רבי דוד הי"ד, ככל הנראה ירושה מאביו רבי מסעוד ומזקנו מרן האביר יעקב. עדיין היא ספונה בגנזי הנכדים. הגה"צ רבי דוד יהודיוף זצ"ל פגש פעם בנכדו רבי מיכאל פדידה שליט"א וסיפר לו כיצד חמיו סידנא בבא סאלי התעניין לדעת היכן היא המגילה של אחיו הגדול רבי דוד הי"ד. אמרתי לו, כנראה היא נמצאת בחיפה, נחה דעתו.
ספרו הקדוש "כתם פז"
שנת תשכ"א כשלוש שנים קודם פטירתו, הוציא לאור את ספרו הקדוש 'כתם פז'. הספר מכיל דרושים נחמדים וחידושים יקרים למתן תורה, לשבת זכור, לשבת הגדול, לשבת תשובה ודרוש להספד, ובסופו שירים, פיוטים, בקשות וקינות. ראשו כתם פז וסופו שירים נאים המסולאים בפז ויקרים מפנינים. הטעם לקריאת שם הספר 'כתם פז' ביאר בהקדמה לספרו: וקראתי שם הספר כתם פז לשני טעמים, אחד שעולה מספרם מכלוף בן לאברהם פדידא ז"ל תנצב"ה [נראה שכוונתו לגימ' קטנה, שכן יוצא בסה"כ מאה כמנין האותיות כ' פ'], טעם שני שהם ר"ת כ'תר ת'ורה מ'דרשים פ'סוקים ז'מירות ושירים ובקשות על מעלת הצדיקים זלל"ה. [נראה להוסיף בס"ד דהגימ' 'מכלוף בן אדוני אברהם' עולה במספר 547 בדיוק כמספר שם הספר 'כתם פז', ודו"ק כי נחמד הוא].
כל המעיין בס' כתם פז עומד נפעם מכוחו הגדול של רבינו שהיה ממש כ'מעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק', רבי מכלוף מביא מאמר חז"ל מקשה כמה קושיות ומיישב זאת כמין חומר ושוב קושר זאת לפסוקי התנ"ך באופן מופלא, כמו כן מצטט הרבה מתורת רבינו משה אלשיך המפוזרים בכל התנ"ך דבר שמעיד על בקיאותו הרבה ב'תורת משה'. זכה רבינו ג"כ לחכמת מלאכת הכתיבה בנוסח מיוחד וכאשר ניכר היטב ב'הקדמות' שכתב לפני כל דרוש, בה מסכם באופן נפלא ובחרוזים את ענין המועד בתמצות מדויקת ובדברים שעולים מתוך הדרוש כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים.
סיפר בנו רבי דוד ע"ה כאשר היה מבקש מרבינו שיאמר דבר תורה היה אומר לו תבחר איזה פסוק שתרצה ואומר לך ע"ז חידוש, ודבר פלא הוא. עוד סיפר: שרבינו כתב חיבור גדול על כל התנ"ך והיה בכתב יד, אך דא עקא שלאחר שנתבקש המחבר לישיבה של מעלה אחת מבנות המשפחה בלא יודעים לקחה את הכת"י לגניזה ועד היום לא נמצא, חבל על דאבדין ולא משתכחין.
את הספר עיטר בהסכמה ידידו מנוער רבי יצחק אביחצירא (בבא חאקי) אשר הפליג בשבחו בזה"ל: 'היות ואני מכיר את הרב מקטנותו שגדלנו יחד וכו', ותמיד היה רק בתוך ארבע אמות של הלכה בלבד, ולא זז ממנה ולא עסק בענייני העולם הזה ולא במסחר, רק בסחרה של תורה קיים לעצמו והניח כל אומנויות, ולא למד אלא תורה כמו שאמר התנא וכו', ואני הצעיר שביודעו ומכירו קאמינא שהיה תמיד תלמודו בידו יומם ולילה לא זז ממשנתו, ועסק רק במילי דקדושה צרכי ציבור ותינוקות של בית רבן, והיתה כוונתו רצויה שלא הכניס עצמו בהבלי העולם הזה וחפצו ורצונו דווקא בתורת ה' וכו', שהרב הנ"ל ראוי והגון הוא לכל דבר שבקדושה, וקיים הפסוק איש תם יושב אוהלים מנעוריו עד היום הזה ועד בכלל'.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה, ביום שני ד' אדר תשכ"ד, ומנוחתו כבוד בבית העלמין הישן בעיה"ק טבריה.
מכתב נדיר לסידנא בבא מאיר
מתוך מכתב ששלח רבי מכלוף לרבי מאיר אביחצירא זצוק"ל ניתן לראות את האהבה והידידות נפש שהיתה ביניהם, וכן מתגלה הערכה וכבוד למעלה מגדר הרגיל שרחש רבי מכלוף לרבי מאיר על אף היותו צעיר ממנו בעשרים ושבע שנים (רבי מכלוף נולד בתר"נ ורבי מאיר נולד בתרע"ז.) וז"ל:
אל מול פני המנורה מאיר כחמה ברה, משנתו קב ונקי כאור השמש בגבורה, קולע ולא יחטיא השערה, ענוותו היא תומתו, יראת חטאו קודמת לחכמתו, תורה וגדולה נצבים לעומתו, גזע דומה לשורשים אראלים חשמלים ותרשישים, יניק וחכים, חד ממאה תריסין, מרגניתא דלית לה טימי, טובייאנא דחכימי, חמדת כל ישראל למי, רב נהורא, אספקלריא המאירה, אבן ספיר (נמצא עזרה בצרה), הדר הוא הרב המופלא וכבוד ה' מלא האדמו"ר כמוהר"ר מאיר אביחצירא נר'ו יאיר כאור הבהיר אכי"ר. של' מאהב'ה ומאהב'ה כמה אלפי גמלי טעיני שלמי תודה ושלמי נדבה וגדול שלום הבנים היקרים מפז נבחרים בתורה יהיו מאירים ומזהירים אכי"ר. ואוהל ישרים יפריח ורו"ש לכל בית המלך וכל בני הבית דובש"ך.
אח"ן פנ"ה, מודע לבינה כי חולת אהבה אנחנו ואלו מצאתי כוח ואונים עשוה אעשה אבר כיונים אעופה ואשכונה לראות פני שכינה, ומרוב אהבתו דמר לא יכולתי להתאפק מלכתוב שורות אלו והוא מן המתמיהין, השכח דוד אהבת נעורים שחולאים רעים וקשים דעדו עלי לעד"מ עד הגעתי לשערי מות ותלי"ת וברוך גומל לחייבים טובים שהוציאני ממוות לחיים… לא חזרתי לבריאות הראשון לעד"מ ע"כ הלב אינו כואב כ"א על קרובו וביודעו ומכירו קאמינא ואיך לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה לא לראיית פנים ולא לחצי פנים להפיג מעט מצערי ולהרחבת דעת ורק מרוב אהבת מעכ"ת כתבתי אלו השורות. ב"ה לא נעלם מכת"ר שזה כמו שנה ומעלה שסלקתי עצמי משירות והנהות הקהל מכל וכל ולא נשאר בידי כ"א איזה שטר אם מזדמן לפעמים או איזה נחלה לפעמים לקנות הטובאק או איזה דבר קל והחיים ותשובת האדון מהרה תצמח וכעת אין להאריך כ"א בשלום מעכ"ת והשלום. ע"ה מכלוף פצ'יצ'א ס"ט
