ביום שישי ערש"ק פר' לך לך ז' במרחשון תשפ"ה, יחול יום השנה הראשון להסתלקותו בחטף לשמי מרומים של הגאון הצדיק המופלא רבי שלמה אסולין זצוק"ל.
הסתלקותו בטרם עת מתוך יסורים קשים ומרים שקיבלם באהבה ודומיה בשנת נ"ח לחייו המלאים וגדושים, הותירה אותנו המומים ומזועזעים, כאובים ודוויים, על השריפה אשר שרף ה'.
הגר"ש זצ"ל הסתיר עצמו בחייו ככל שניתן, וכמש"כ איהו גופיה (מעין גנים שמות ח"א, עמ' קפא') בזה"ל 'באמת שלימות האדם הוא שבפנימיותו תהיה הרבה יותר גדולה ממה שנראה מבחוץ, בבחינת מגלה טפח ומכסה אלפים, והיינו שיעבוד את השי"ת בהסתר ובהצנע, עד שמה שיתגלה לחוץ אצל בני אדם, יהיה כאין ואפס לעומת מה שעובד את השי"ת בסתר'.
נאה דורש, נאה מקיים.
הוא גילה טפח וכיסה אלפיים, ומה שנגלה לנו לחוץ, היה כאין וכאפס לעומת מה שהוא באמת.
אולם בחייו הצליח להסתיר עצמו, אך לאחר פטירתו שמו הלך ונתפרסם, ורבים מעם ישראל אשר לא הכירוהו כלל בחייו, התחברו לתורתו ומגדירים עצמם כתלמידיו ממש.
וזאת ע"י הברכה שהשאיר אחריו, ספריו ושיעוריו הנפלאים.
דברי תורתו מלאים בחידושים נפלאים ומאירים, יסודות גדולים ועצומים בכל שטחי החיים בהשקפה ברורה, בקיאות ועיון כאחד, מכל פרד"ס התורה.
כמו"כ שיעוריו הנפלאים שהוקלטו במערכת קול הלשון למעלה מ – 8000 מאירים הם בכל מקצועות התורה, בשפה השווה לכל נפש.
הגר"ש זצ"ל השאיר ברכה מרובה, אלפי דפים של חידושים בכל מקצועות התורה שעדיין לא זכו לראות אור. בני המשפחה המופלאה שליט"א עומלים קשה, על הוצאת הדברים שיצאו בכלי מפואר המתאים לתורה מפוארת. אנו בבמה זו מברכים את בני המשפחה המפוארת שליט"א, שיזכו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה מתוך נחת ושמחה אושר ועושר. ושזכות אביהם זצוק"ל תעמוד להם להתברך בכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.
לידתו בקדושה
הגאון רבי שלמה זצ"ל נולד ביום שישי א' טבת התשכ"ו לאביו הגה"צ ר' מאיר שליט"א ולרעייתו הרבנית הצדקנית תליט"א.
את לימודיו קבע בישיבת פוניבז' במחיצת מרן הגרא"מ שך זצ"ל ומרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל.
לאחר נישואיו בשנת התשמ"ז, קבע את לימודיו בכולל פוניבז'.
כל אותם שנים, מנעורות, ועד תום תפקידו בזה העולם בשנת הנ"ח נפשיה, היה בקרבו אש יוקדת לעבודת ה' במסירות נפש, לעסוק בדברי תורה בהתמדה מופלאה, להשתלם במידות, ולעלות במסילה העולה בית א-ל בקדושה ובטהרה.
באותם שנים זכה הגר"ש לקרבה מיוחדת מכמה מצדיקי הדור, ביניהם הרה"צ רבי חיים משה מנדל זצ"ל, איתו זכה ללמוד בחברותא והיה יושב אתו בכל פעם במשך שעות ארוכות. וכן עם הצדיק הנסתר מתל אביב הרה"צ רבי אברהם פיש זצ"ל.
את זמנו בישיבה ניצל עד תום, והתעלה מעלה מעלה, וזכה לסיים את הש"ס בבלי כולו בעיון ובבקיאות, וכן את הש"ס ירושלמי, ואת התוספתא.
היה רבי שלמה זצ"ל אומר, 'שבבלי, ירושלמי, תוספתא, הם ראשי תיבות בי"ת, ולפני שבונים בית גשמי צריכים לבנות בי"ת רוחני'.
מטרת החיים
במילים קצרות נוכל לסכם את חייו עלי אדמות, וכמו שכתב איהו באחד המקומות בספריו הרבים את מטרת האדם בחיי העולם הזה בכמה שורות, וכך כותב (מעין גנים בראשית ח"ב עמ' קנ'):
'וזה לימוד לכל אחד מישראל שצריך גם לעסוק עם אחרים ולזכותם ולהאיר להם בגשמיות וברוחניות וגם לעסוק עם עצמו לעלות ולהתעלות בתורה ויראת שמים וגם לשמור על עצמו מפני עבירות ולגעור בים התאוה שלא יתפרץ ויזיק אותו'.
נאים הדברים למי שאמרם.
גם עסק עם אחרים לזכותם להאיר להם בגשמיות וברוחניות.
גם עסק עם עצמו לעלות ולהתעלות בתורה וירא"ש.
גם שמר על עצמו, והתעלה בקדושה ובטהרה לדרגות גבוהות מאד.
ידיעותיו בתורה
ידיעותיו בכל חלקי התורה, היו מדהימות. אין דבר שנעלם ממנו, תנ"ך עם כל מפרשיו, ש"ס בבבלי וירושלמי, תוספתא, מדרשים, זוה"ק, שו"ע, רמב"ם, ספרי הלכה, ספרי קבלה, ספרי חסידות, ספרי מוסר, ועוד. עליו נאמר, מש"כ החזו"א באגרותיו:
'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם. אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה. וחי חיי אצילות מרומם על כל תהילה'.
בנו הרה"ג ר"י שליט"א מספר:
היינו בוחנים אותו בכל מקום בתנ"ך והוא היה יודע הכל, כולל המפרשים על אותו פסוק, והשוואות למקומות זהים בתורה.
כמה פעמים היה אומר "אין פסוק כזה", או "אין את זה בכל הש"ס", או "אין ירושלמי כזה", "אין כזה זוהר", או "שכחת רמב"ם מפורש".
והוא היה אומר זה לא כזה קשה לדעת ש"ס בעל פה, זה נראה קשה אבל מי שלומד וחוזר, רואה שזה בכלל לא קשה.
כשהיינו ילדים הרבה פעמים היינו עושים לו "מבחנים", לוקחים איזו מסכת מהש"ס וקוראים שורה אחת או פחות, ואבא היה אומר איזו מסכת זה ואיזה דף ועמוד זה, וגם היה ממשיך את לשון הגמרא בעל פה.
סיפר אחי שליט"א שהוא לקח ירושלמי וקרא לאבא כמה מילים ואבא מיד אמר לו: "מה אתה קורה? אין את זה בכל הש"ס!" והוא אמר הנה יש לי גמרא, קראתי לך מהגמרא, אז אבא אמר לו: "זה ירושלמי מסכת פלונית פרק פלוני, זה לא בבלי!".
בתקופה האחרונה כשהיה חולה, יום אחד הגאון הצדיק ר' שמעון גלאי שליט"א אמר שיבוא לבקר אותו, ושאלנו את אבא מה תגיד לו? והוא אמר שמכיוון שהוא חולה הוא לא יודע אם הוא עדין זוכר טוב את הש"ס, אז הוא יגיד לו שיבחן אותו על הש"ס.
שקיעות בלימוד
שקיעותו בלימוד היתה עצומה עד מאד, וכפי שמוכיח המעשה הבא:
בין כתביו מצאו בני המשפחה מכתב ששלח לשאול אל מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בחודש חשוון תשנ"ד, שהוא בגיל כ"ח בלבד.
וכך כותב:
שאלתי מהגרח"ק עיצה להינצל מהרהורי תורה במקומות המטונפין. וא"ל על אתר, הגמ' במגילה שיבחה אמורא שלא הרהר, וגדולי התנאים לא ניצלו מזה, ועיין זבחים קג' ב'. ואמר, שזה קשה מאוד, וחייך, ועשה בידו תנועה כאומר שזה דבר קשה.
תורת הנסתר
הגר"ש זצ"ל היה בקי גדול בתורת הנסתר. היה מוסר שיעורים בספר 'אוצרות חיים', וכן בספר 'דעת אלוקים'. כמו"כ היה לו חברותא קבועה ללימוד הספר 'עץ חיים'. כמו"כ יש לו חידושים והגהות רבות על ספרים אלו, שטרם ראו אור.
עיקר לימודו בקבלה, היה אצל הגה"צ ר' נסים פרץ זצוק"ל ראש ישיבת 'בית אל' (ב"ב). איתו היה קשור בקשר חזק ואמיץ. היה נוסע עמו לעשות תיקונים עבור כלל ישראל ביניהם גלגולי שלג וכו'.
לפני פטירתו של ראש הישיבה וכן לאחר פטירתו, היה הגר"ש זצ"ל מחליפו בדרשות ובעריכת תיקוני השובבי"ם.
היה מוסר שיעורים בביהכ"נ 'עטרת ברוך' (ב"ב) במשך י"ג שנה כל יום ראשון בספר 'דעת אלוקים', של הגאון רבי שלום אולמן זצ"ל.
וכמו"כ היה מוסר במוצ"ש בביהכנ"ס שם, שיעור בספר אוצרות חיים למהרח"ו.
ספריו ושיעוריו
חיבר למעלה מ – 50 ספרים בכל מקצועות התורה, חלקם ראו אור, ורובם בכת"י שנטרפה השעה לפני שהוציאם לאור.
ספריו שהוציא מלאים בדעת חכמה ומוסר בבקיאות ובעיון מכל חלקי פרד"ס התורה, כפי שיראה המעיין, ואלו הן:
ספרו הראשון הוא 'שלמי שמחה' עה"ת ב"כ הוציאם בשנת תשנ"ה שהיה בגיל כ"ט, (בספר זה יעויין במש"כ בפר' תולדות אות מ"ח, להביא מקורות למש"כ רש"י שם, מכל התנ"ך שרש"י כתב את אותו הדבר, עיי"ש. ומיותר לציין שלא היה לו מחשב, ומעולם לא ערך חיפוש באתרי המחשב). אחריו בשנת תשנ"ו הוציא לאור העולם את הספה"ק 'תיקוני זהר חדש' שלא היה בזמנו מודפס לציבור. לאחריו הוציא בשנת תשנ"ח את ספרו השני עה"ת ב"כ 'שמן למאור' שהיה רק בגיל ל"ג, (בספר זה יעויין במש"כ בפרשת עקב אות יא' בו מביע צערו על שהעולם מצטטים מאמר בשם הזוה"ק, וכתב שלא מצא זאת בכל הזוה"ק, ובכל הזוה"ח, ולא בכל תיקונ"ז, ולא בכל תיקונ"ז חדש). אחריו הוציא לאור את ספרו השלישי 'שלמי חגיגה' בשנת תשס"ט, ב"כ מלאים וגדושים על י"א דפיה הראשנים של מסכת חגיגה בו בולל על כל דיבור בגפ"ת ביאורים וחידושים מכל פרד"ס התורה. בחודש סיון תשס"ט הוציא לאור את ספרו הרביעי על התורה, 'מעין גנים' ובו שיחות ומאמרים על פרשיות השבוע שהיה מוסר בבתי המדרש השונים. מספר זה הוציא כ"ד חלקים, כל תקופה במשך השנה, עד שהאחרון שבהם יצא לאחר פטירתו ע"י בני המשפחה שליט"א. ספרו החמישי הוא הספר 'כפל לשון' שהוציא לאור בשנת תשע"ה המבאר כל כפילות לשונות שבתורה, בטוב טעם ודעת, עם ביאורים ע"פ כל פרד"ס התורה. ספר זה הוציאו שהיה בגיל מ"ט. בשנת תשע"ז כשהיה בגיל נ"א הוציא לאור את ספרו החמישי הייחודי 'דקדוקי תורה', ובו מבאר כל 'את' שבתורה מה בא לרבות. וכן מבאר את כל 'גם' שבתורה מה בא לרבות. וכן את כל 'אך' שבתורה מה בא למעט. וכן את כל ה'רק' שבתורה מה בא למעט. בשנת תשע"ט כשהיה בגיל נ"ג הוציא את ספרו השישי והוא 'קרי וכתיב', והוא מסדרת דקדוקי תורה. ובו מבאר על כל כתיב בתורה שקוראים אותו בצורה אחרת ממה שכתוב. בשנת תש"פ כשהיה בגיל נ"ד הוציא את ספרו השביעי 'אותיות ונקודות' וגם הוא מסדרת דקדוקי תורה. ובו מבאר את כל אות שבתורה שכתובה באות גדולה או קטנה, או שיש דגש מיוחד על אות מסוימת, והכל בטוב טעם ודעת בבקיאות ועיון כאחד, ע"פ כל פרד"ס התורה. לאחר פטירתו הוציאו בני המשפחה שליט"א את הספר 'תשובה שלימה' שיחות ומאמרים על ימי השובבי"ם ומעלתם לתשובה.
בנוסף לכל זה השאיר ברכה מרובה בכת"י, ואלו הן:
הוספות על כל הספרים שיצאו לאור. חידושים על כל פרשיות התורה. ספר שואל כענין, שו"ת על כל התורה. חידושים על כל הנ"ך. חידושים על הש"ס ומשניות זרעים וטהרות, י"ג חלקים. חידושים על מסכת 'כלה רבתי', ו' חלקים. ביאור קצר וארוך על 'פתח אליהו', ע"פ הקבלה. הארות וחידושים על ספר 'עץ חיים' למהרח"ו. ביאור על 'המכילתא'. ביאור על 'פרק שירה'. ביאור על 'צוואת רבי אליעזר הגדול'. חידושים על מסכת 'אבות'. הארות על ספר 'חפץ חיים'. קונטרס 'טוב עין', ציונים לכל הרש"י על התורה. תשובות בהלכה. קונטרס 'מדה כנגד מדה'. קונטרס 'שמירת העינים'. קונטרס 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. חידושים על הרמב"ם. שו"ת מהגר"ח קניבסקי זצ"ל. קונטרס 'מקומות שגרו בהם תנאים ואמוראים'. קונטרס 'שיעורי מידות'.
כמו"כ מסדרת דקדוקי תורה, השאיר ברכה מרובה, ואלו הן: הוספות על 'אך למעט', ו'רק למעט'. הוספות על הספר 'אותיות ונקודות'. הוספות על הספר 'קרי וכתיב', ונוסף קונטרס 'הוא והיא'. הוספות לספר 'כפל לשון'. 'חסרות ויתרות'. 'אלה הדברים'. 'רמזי אותיות'. 'אות לטובה'. 'זה הדבר'. 'סמוכין מן התורה'. 'תוספת נון'. 'פתח התיבה'. 'כל לרבות'. קונטרס 'משמעות דורשין'.
השיעורים
שיעוריו היו לשם דבר. מתק שפתיים. שפה קולחת. דיבור רהוט וברור. משיב דברים נכוחים.
היה מוסר כל יום כמה שיעורים במקצועות התורה, כדלהלן:
במדרשיית 'בית אליהו' (פרדס כ"ץ ב"ב רח' דב גרונר בראשות מזכה הרבים הגאון ר' בועז שלום שליט"א) היה מוסר כל יום ב' שיעורים בשעות הבוקר והצהריים. השיעור הראשון היה בדרך כלל לפי ספר מסוים על הסדר, ושיחה על פרשת השבוע. ולפני המועדים שיחה על המועדים בהלכה והנהגה.
השיעור השני, היה בספרי מוסר על הסדר, כגון שערי תשובה, שבט מוסר, אמונה ובטחון לחזו"א וכו'.
כל יום היה מוסר בערב במשך שנים רבות שיעור בביהכ"נ 'עטרת ברוך' (רח' שבזי ב"ב, שהוקם ע"י הגה"צ ר' יוסף טולידנו זצוק"ל בנו של ראב"ד מקנס הגאון הצדיק ר' רפאל ברוך טולידנו זצוק"ל), בנושאים משתנים, ירושלמי, מדרשים, הלכות לפי הזמן, וכו'.
בימי ראשון בלילה, ובמוצש"ק, {ופעמים אף ביום שלישי} במשך שנים רבות, היה מוסר שיעור בחלק הנסתר של התורה בביהכ"נ 'עטרת ברוך'. על סדר הספר 'אוצרות חיים' למהרח"ו. ועל סדר הספר 'דעת אלוקים' להגה"צ רבי שלום אולמן זצוק"ל.
בכל יום שישי במשך שנים רבות, היה מוסר שיעור בכולל 'נקודת ציון', שיעורים על המדרשים, על הספרא, על הספרי, על השאילתות, וכו', וכן מאמר על הפרשה.
בלילי שבת במשך תקופה של כמה שנים, היה מוסר שיעור בביהכ"נ 'עטרת ברוך'.
נמצא שבשבוע היה מוסר כעשרים שיעורים.
* * *
במערכת 'קול הלשון', נמצאים רוב שיעוריו, ושם נמצא למעלה מ- 8000 שיעורים בכל מקצועות התורה.
ואלו הן:
- שיעורים על כל פרשיות התורה והמועדים.
- שיעורים בירושלמי – ברכות, פאה, תענית, מגילה, ר"ה, יומא, סוכה, שקלים.
- שיעורים על כל סדרי העין יעקב.
- שיעורים על הרמב"ם – על כל סדר ספר המצוות, וכן על ספר המדע.
- שיעורים במדרשים ועוד – מכילתא, ספרי, מדרש תנחומא, תנא דבי אליהו רבה, תנא דבי אליהו זוטא, מדרש רבה, אבות דרבי נתן, מסכת כלה, מסכת דרך ארץ רבה, מסכת דרך ארץ זוטא.
- שיעורים בתורת הנסתר – בספר אוצרות חיים למהרח"ו. בספר דעת אלוקים להגאון הרב שלום אולמן זצוק"ל.
- שיעורים בספרי מוסר – שערי תשובה, תומר דבורה, מסילת ישרים, אמונה ובטחון להחזו"א, איגרת הגר"א, איגרת המוסר, איגרת הרמב"ן, חובות הלבבות, פרקי אבות, שבט מוסר, נפש החיים, מדרגת האדם, ספר הישר לר"ת, י"ח פרקים להרמב"ם, חפץ חיים.
- ויש עוד אלפי שיעורים שהיה מוסר לפני שהתחילו תלמידיו להכניס למערכת קול הלשון את שיעוריו, שלא הוקלטו, או שנמצאים בסרטי הקלטה שלא הוכנסו עדיין למערכת.
חובות ההספקים
מלבד מה שהגאון רבי שלמה אסולין זצ"ל היה מוסר עשרות שיעורים במשך השבוע בכל מקצועות התורה, ועסוק בכתיבת ספריו הרבים, על כל אלו היו לו כ"ד לימודים קבועים כל יום בכל חלקי התורה, להם היה קורה "חובות".
ואלו הן:
חק לישראל. רמב"ם. שניים מקרא ואחד תרגום. דף היומי. נ"ך. עין יעקב. זוה"ק. תיקונ"ז. משניות. חפץ חיים. ספרי הרמח"ל (ב' לימודים ביום). תוספתא. ירושלמי. מדרשים (י' לימודים במדרשים שונים).
יש מחברות מלאות שבו היה כותב את ההספקים, והיה מסמן כל יום את ההספק שלמד, וכן היה מציין את הסיומים שיש לו לעשות.
אין חורים בטבלאות, הכל מלא, כל יום, כל השנה, כולל ימי חתונות של הילדים וכו'. היה משלים את ההספקים עוד באותו היום, על חשבון האכילה והשינה.
עבד ה' אמיתי בכל מאודו ונפשו
על הגר"ש זצ"ל ניתן לומר שהיה 'עבד ה' אמיתי בכל מאודו ונפשו'. תפילותיו וברכותיו כמונה מעות, כעבד המתחנן בפני רבו. מגיל צעיר מאוד הקפיד על טבילה במקוה כל יום. שמירת עינו מראות ברע, היו מפליאות שמצד אחד היה הולך רגיל, עיניו לא היו למטה, אבל מאידך לא היה שם לב לשום דבר מסביבו, היה אפשר לעבור לידו, לעשות לו שלום, ואינו שם על לב. וכפי שמספר בנו ר"י שליט"א על שמירת העיניים של אביו:
במשך כחצי שנה שהוא היה מאושפז בבית החולים והאחיות היו נכנסות לחדרו תדיר ומטפלות בו, הוא העיד על עצמו "לא ראיתי אפילו אחת מהם!"
וכמה פעמים קרה שאחות התעניינה במצבו והוא היה משיב לה שהייתה כאן אחות שנתנה לי כדור או זריקה, והיא הייתה אומרת זו אני, מה אתה לא זוכר אותי? מיד היה מתנצל ומפייס אותה, שהוא לא כל כך מרגיש טוב.
גם שהיה בעניניו הגשמיים, הכל זה היה ענין רוחני, הגר"ש זצ"ל, היה ממעט בתענוגות, ומה שהיה אוכל, היה אוכל בקדושה, תמיד היה ספר פתוח לפניו תוך כדי אכילה, או עט בידו, לכתיבת חידושי תורה, וכפי שמספר בנו ר"י שליט"א:
מעולם לא זכור לי שראיתי את אבא אוכל ללא שהיה לפניו ספר כלשהו שקרא בו תוך כדי אכילתו, בד"כ היו אלו ספרי סיפורי צדיקים. חוץ משבת, שאז לא תמיד היה לו ספר לידו, וגם כשהיה, הוא לא היה על השולחן, אלא היה שם את הסטנדר לידו ועליו היה הספר או עלון, ובין לבין היה מעיין בו. בערב היה אוכל ומכין את השיעור תוך כדי אכיל. ואמר לאחי שליט"א פעם, שמה שכתוב לא לאכול תוך כדי לימוד הוא כשאוכל תוך כדי לימודו, אני לומד תוך כדי אכילתי, זה הפוך.
שמירת לשונו היתה מפליאה, מעולם לא דיבר לשון הרע, והיה מזהיר על כך רבות, וכפי שסיפר חתנו הרה"ג ר"ש שליט"א:
פעם כשהתפרסם משהו על איזה אדם וכולם גינו אותו והוציאו אותו מחוץ למחנה, מאוד כאב לו ואמר שזו גישה חילונית שברגע שמגלים איזה גנות על מישהו גומרים אותו ואת משפחתו ופרנסתו לגמרי. ואמר שאם מישהו חושב אחרת שיבוא להתווכח איתי אבל שיידע לפני כן, אני למדתי למעלה מ-80 פעם חפץ חיים, וכעת בעקבות הסיפור הזה עברתי שוב על כל החפץ חיים במיוחד כדי לראות אם אפשר למצוא היתר לזה, ולא מצאתי שום היתר.
גומל חסד עם הבריות בגופו וממונו
הגר"ש זצ"ל היה אלוף במידת החסד לזולת, אהב כל ישראל באמת בכל מאודו, והרגיש את כאבו של הזולת כאילו הוא צערו הפרטי.
נביא כמה עובדות המעידות על מידת חסדו עם הזולת, וכפי שמספר בנו ר"י שליט"א:
במשך שנים רבות אבא היה הולך אחרי תפילת שחרית של שבת לרב הלפרין (מנהל בעבר של ת"ת באר יהושע, שהיה נכה וגר לבד), להגיד לו שבת שלום.
הוא אמר לי פעם אחת, בא נלך לעשות חסד להגיד שבת שלום למשפחה אחת, והלכתי איתו למשפחה אחת שיש שם רק אבא עם כמה ילדים והם שמחו מאד.
כשאבא היה מאושפז בטיפול נמרץ במעיני הישועה, הייתה אשה אחת מאושפזת בחדר לידו, והיא הייתה צועקת הרבה בגלל הכאבים שלה, ואבא עם ליבו הרחום לא יכל לשמוע את הסבל שלה, והוא ביקש מאמא כמה פעמים שתלך אליה לעודד אותה, ופעם אחת כשהייתי אצלו הוא סיפר לי שהוא שמע את הזעקות של האשה ההיא, וזה מאוד כאב לו שככה היא סובלת, אז הוא ביקש מחתנו שליט"א שילך אליה ויגיד לה שיש בחדר הסמוך רב גדול והוא מתפלל עליה, ככה היא תתעודד ויהיה לה יותר קל. ואז אבא אמר לי בצער "מה אני יעשה? הייתי מוכרח לומר על עצמי כזה דבר "רב גדול", רק בשביל שהיא תרגיש טוב ותשמח ותרגיש שיש מישהו שמצטער בצערה, וככה זה יקל עליה". והאמת שהיא מאוד שמחה מהדיבור הזה, ובאמת היא נרגעה.
במשך כמה שנים אבא היה מעביר עם בנו שלמד בישיבה בשכונת הר נוף בירושלים כל חודש מעטפה עבור יהודי הגר בשכונת גבעת שאול הסמוכה. המעטפה הכילה כמה אלפי שקלים עבור תשלום שכירות הדירה לאותו יהודי, וכל העניין היה בשקט גמור, אותו בן משפחה עשה עצמו כאילו אינו יודע במה מדובר, ואותו יהודי היה בא לקחת את המעטפה ומעולם הם לא דיברו על מה שבתוכה.
כמו כן היה יהודי בצפון שכל חודש היה מתקשר לחברותא של אבא ומבקש ממנו "להזכיר" לאבא, החברותא עשה עצמו כאילו אינו יודע כלום, והיה מודיע לאבא שפלוני התקשר וזהו. ונראה לי שאבא פשוט לא רצה שידעו בבית מהתמיכה החודשית שהוא מעביר לאברך ההוא, ולכן ביקש מהחברותא שלו לקבל את התזכורת החודשית.
סיפר גיסו הרה"ג רא"ט שליט"א:
יום אחד נקלעתי למצב מביך מאוד, היה לי חוב בבנק של אלפיים שקלים מעבר למסגרת המינוס והייתי מוכרח לסגור אותו, פניתי בבושה לאחד הגמ"חים בבני ברק וביקשתי הלוואה, למרות שבעל הגמ"ח מכיר אותי הוא הסכים לתת לי ארבעה צ'קים של 500 ₪ ובתנאי שאחתים שני ערבים על כל צ'ק, לא יכולתי לשאת את הבושה לקושש שני ערבים לכל צ'ק, ולא לקחתי את ההלואה, חזרתי לביתי במפח נפש, הרמתי עיניים לשמים ובקשתי מרבונו של עולם שיעזור לי. תוך מספר דקות אני שומע נקישות על הדלת, פתחתי את הדלת ולמול עיני המשתאות מגיש לי רבי שלמה מעטפה עם אלפיים שקלים, נפרד ממני לשלום ונעלם.
סיפר אחיו הרה"ג ר' יעקב שליט"א (עצרת השבעה):
ר' שלמה סיפר לתלמידיו בשיעור, איך ניתן להינצל ממידת הכעס. וסיפר להם, על רב אחד שהיה לו שכן ששיפץ והרחיב את דירתו, וכדרכו של בנייה, שנגרם נזקים לשכנים, וכן קרה לאותו רב הרבה נזק מהבניה של השכן. ואותו שכן לא שם לב אל מה שקורה בבית הרב. אמר הרב לעצמו, איך אגרום לעצמי שלא לכעוס עליו. אני ייקח סכום כסף, חמשת אלפים שקל, ועד נזק של חמש אלף שקל, אני לא יילך לשכן ויאמר לו על נזקיו, אם אמדוד ויצא הנזק יותר מחמש אלף שקל, אז אני יילך לשכן ויאמר לו על זה. וכך כל זמן הבנייה אני לא יחשוב על הנזק, ולא אכעס עליו, כי יש לי את הכסף כדי לכסות את הנזק.
לבסוף בגמר הבנייה עשה אותו הרב חישוב כמה עלה הנזק, ויצא שהנזק הוא שלושת אלפים שקל. מה עשה הרב עם האלפיים הנותרים. אמר הרב בטח אותו שכן לקח הלוואות כדי לבנות, אלך אליו ואומר לו שיש לי מעשרות להביא לו. וכך היה, ואותו שכן לא ידע מכל אשר נעשה.
הרב בסיפור הזה, היה הגר"ש זצ"ל בעצמו. וכמו שהעידה רעייתו הרבנית הצדקנית תליט"א.
עוד סיפר אחיו הרה"ג ר' יעקב שליט"א (בעצרת השבעה):
ר' שלמה בצעירותו היה נוהג ללכת עם שעון, יום אחד הפסיק ללכת עם השעון. מה קרה. יום אחד שר' שלמה מיהר לדרכו למסירת שיעור, עצר אותו אדם והתחיל לשטוח בפניו את צרתו ודאגותיו, ור' שלמה מקשיב ועונה ומייעץ כיד הטובה עליו. תוך כדי הדברים ר' שלמה הסתכל בשעון לראות מה השעה. והמשיך לייעצו. אחר שנפרדו לשלום, חשב ר' שלמה שמא אותו אדם נפגע שהסתכלתי בשעון תוך כדי הדיבור איתו, וחשב שאני רוצה לגמור כבר את השיחה. ומני אז הפסיק ללכת עם שעון.
והוסיף אחיו שליט"א:
הרי זה נורא, לר' שלמה כל דקה היא נצח, כל דקה מחושבנת לניצול הזמן למסירת שיעור וללימוד ולהספקים, ובכל אופן היה אדם רגוע ולא לחוץ, ולא החזיק שעון לדעת מה השעה, כדי שח"ו אם יבוא אדם וידבר איתו, שלא יסתכל בטעות בשעון ויחשוב אותו אדם שרוצה לגמור איתו את השיחה.
סיפור ידידו הרה"ג רח"ז שליט"א:
לא זכינו לילדים 14 שנה, הוא היה מוטרד מזה מאוד, כמעט יותר ממני. עשה תפילות וסגולות בשבילי. פעם אחת שאל אותי אם יש משהו שיכול לעזור? אמרתי לו כן, כסף. שאל אותי 5000 דולר יעזרו? אמרתי לו כן. זה היה בי"ב אדר. ביום י"ג אדר תענית אסתר דופק אצלי בבית בשעה 12.30 בצהריים אחרי הכולל, אומר לי הנה 5000 דולר, כשהבנתי שכסף יכול לעזור לא יכולתי ללכת לישון עד שארגנתי את הכסף. אחרי זה כשנולדה הבת עשינו סעודת הודיה גדולה, כשהוא הגיע הוא אמר לי יש לך דרישת שלום, מזל טוב. ממי? מזה שנתן את הכסף. מה הענין? הוא הסביר, חזרתי הביתה באותו יום והתחלתי לחשוב איך אני עוזר לך, נזכרתי בחבר שגר בבלגיה, התקשרתי אליו סיפרתי לו את הצורך שלך, ההוא אומר לי לא תאמין איזה השגחה פרטית יש פה, היום חזרתי מהגר"ח קרייזוירט זצ"ל {- לאותו חבר מבלגיה לא היו ילדים ולאחר הרבה תלאות נולד להם בן, ורצו עוד בן -} הלכנו לשאול את הרב קרייזוירט אם להתחיל טיפולים, והרב קרייזוירט אמר לי אל תעשה טיפולים, תחפש יהודי מא"י שצריך כסף בשביל ילדים ותעזור לו ויהיה לכם ילדים בלי טיפולים, ובדיוק התקשרת… כשהוא בא לסעודת הודיה הוא אמר לי, השבוע נולד לאותו יהודי מבלגיה בן.
סיפר שכנו רי"א שליט"א:
בערב פסח האחרון לחייו, דיבר איתי רבי שלמה זצוק"ל על שצריך לדאוג שהכניסה לבנין יהיה נקי ומסודר. לאחר הפטירה כשהתפרסמה הצוואה, שבה כותב על עצמו בחודש אדר תשפ"ג שכבר 'נבחר מות מחיים', וסבל ייסורים נוראים, וידע שהולך להיפטר מן העולם. שם לב שכנו, שאבא דיבר עמו על נקיון הבנין, אחר שכתב צוואה נוראה כזו שמרגיש שהולך להיפטר מן העולם, ומתוך יסורים נוראים שסבל. ראו כמה חשב על כלל ישראל, ולא הרגיש את עצמו כלל.
מן השמים חסים על קפידתו
סיפר אחיו של הגר"ש זצ"ל, יבדלחט"א הרה"ג ר' ציון אסולין שליט"א (בזמן ישיבת השבעה יא' חשון תשפ"ד):
'שנה אחת במוצאי יום כיפור רבי שלמה נשכב על מיטתו לישון. והוא שומע רעש ולא מצליח להרדם בגלל ששכנו בנה סוכה כמו שכתוב ברמ"א שמתחילים לבנות את הסוכה במוצאי יום כיפור. רבי שלמה אמר למה מפריעים לי לישון נכון שכתוב ברמ"א להתחיל לבנות את הסוכה מיד במוצאי יום כיפור, אבל מספיק להתחיל ולא צריך לסיים לבנות את הסוכה. ולמה לעשות רעש ולבנות סוכה על חשבון השני. רבי שלמה לא ידע איזה שכן עושה את רעש. אבל הפריע לו ששכנו עושה רעש.
מיד באותו לילה אחרי שנרדם ר' שלמה הוא חולם חלום. הגיע אליו אביו של אותו שכן ואומר לו אני מבקש ממך שלא תקפיד על הבן שלי.
מן השמים חסים על קדושתו
הגר"ש זצ"ל מעולם לא קרא עיתון, לא הסתכל במחשב, לא שמע רדיו או חדשות וכל מרעין בישין, וכמש"כ לעורר על נגע זה רבות בספריו. וכך שמר על קדושתו, להיות זך ונקי, ולשמוע רק דברי תורה.
בענין של שמיעת רדיו, מספרים בני המשפחה שליט"א סיפור מדהים:
בשנת תשנ"א, רבי שלמה היה אברך צעיר. אמו של רבי שלמה חלמה חלום שהיא רואה צואה יוצאת מהאוזן של בנה. בבוקר היא קראה לבנה שיבוא לביתה וסיפרה לו את החלום ושאלה אותו מדוע זה קרה. רבי שלמה השיב שהוא יודע, זה היה בזמן מלחמת המפרץ, הרבה אנשים שמעו רדיו בגלל המלחמה.
היה לו שכן חילוני שאמר לו מדוע אתה לא שומע רדיו. צריך לדעת מתי יש אזעקה ולהכנס לחדר אטום. שכנו אמר לו יש לי מכשיר קטן אני יביא לך אותו שתשמע. ואני יש לי מכשיר נוסף גדול. רבי שלמה שמע את החדשות. אח"כ נמשך לשמוע עוד קצת. וראה שזה מפריע לו. מיד הוא החזיר את המכשיר לשכנו ואמר לו שלא רוצה לשמוע. ואמר לאמו זה הסיבה שיצא ממנו צואה מהאוזן. {מגליון עיטורי מרדכי}.
מסיפור זה אנו למדים, כמה שמרו מן השמים על קדושתו של הגר"ש זצ"ל.
צוואתו המרטיטה של הגאון רבי שלמה אסולין זצוק"ל לכלל ישראל
הגאון רבי שלמה זצ"ל כתב צוואה מבהילה אשר נתפרסמה בתפוצות ישראל, והננו מביאים אותה בשלמותה כאן:
יום חמישי ט"ז אדר התשפ"ג
הנני כותב מתוך ייסורי נפש וגוף ביד משותקת וכתב רועד ולא קריא את הדברים דלהלן.
הגעתי לימים אשר אין לי חפץ בהם, ונבחר מות מחיים. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ד'. אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום. אותי נהג ויולך חושך ולא אור. וכדומה שאני סובל כדוגמת מה שנאמר על איוב בבבא בתרא ט"ז א' שבור את החבית ושמור את יינה.
אין בכח אנוש לתאר כמה ייסורי נפש וגוף אני סובל רק ביום אחד. ואין משקל שיכול לשקול את הייסורים. ועתה שהוכבדו הייסורים יותר יותר עד סכנת חיים, וכל יום הוא משל לייסורים של מחר, אמרתי לרשום שורות אלו לבני ולבנותי ולכל רעי וידידי.
דרך כמה אנשים לכתוב בצוואתם בקשות שיעשו לעילוי נשמתם, ואני לא כן עמדי, כי אם אין די מצער פטירת אביהם וכל צער הלוויה וישיבת שבעה מתוך ייסורי נפש וגוף שצריך להוסיף עליהם צוואות. והצדיקים שבקשו שילמדו לעילוי נשמתם, לא עבורם עשו, אלא למען אנשי דורם שיוכלו להתחבר עליהם ולהיטיב להם.
אבל אדם רגיל תמה אני מה הוא עשה בחייו למה לא למד בעצמו ולעילוי נשמתו את כל ששה סדרי משנה, ואם ירא מן הדין שיעשה תשובה באמת כל יום ולמה ישליך על ילדיו לעשות לעילוי נשמתו עם ציווי.
לכן הנני להודיע לכל זרעי אחרי, שמדין אב שמחל על כבודו כבודו מחול, הנני מוחל מראש על כל דבר כיבוד בין בחייו בין לאחר מותו, וכל מי שירצה לעשות דבר מה לעילוי נשמתי יעשה זאת לעילוי נשמתי בהתנדבות ומתוך הרגשה קלה, ולא יתאמץ כלל, בין בלימוד משנה בין בעליה על הציון והדלקת נר לעילוי נשמת, בין בשנה ראשונה בין לאחר מכן. ומיד לאחר השבעה יחזור כל אחד לחיים הרגילים כמה שיוכל ברוגע ובשלוה מבלי שום הרגשת מחויבות כלל. רק אם מרגיש צורך נפשי לעשות דבר מה לע"נ יעשה והכל ברוגע ובנחת ושלוה.
ועתה יש לי להודיע לכל ידידי ואהובי נשמות ישראל היקרים לי מאוד, שהיות וסבלתי הרבה בחיי הן בידוע והן מה שלא ידוע, ולא מצאתי שום נוחם בצערי, אמרתי לרשום שורות אלו. אין אתי יודע מה יהיה עמי לאחר פטירתי אבל רצוני חזק להיות משען ומשענה לכל הסובלים ייסורים בין ברוחניות ובין בגשמיות, ואפילו למי שיחשוב שהוא הרשע הכי גדול.
לכן מתוך מחשבה רק להועיל ולא לצער כלל, אם אפשר שכל מי שירגיש צער הן בגשמיות הן ברוחניות, ימחול נא להיכנס לחדר בבית לבד, ולהדליק עבור נשמתי ולומר: אני מדליק נר זה לעילוי נשמת פלוני בן פלוני, ויפרש את בקשתו ויוכל לשפוך את ליבו על יד הנר ככל מה שירצה הן באריכות הן בקצרה, ואפילו אם יחשוב שהוא רשע ופושע גדול, יש בליבי מקום לכל מי שחושב שהוא רשע ופושע לשמוע דבריו באריכות. ולא יחוס על טרחתי אלא יחוס על עצמו. ואם יהיה אפשרות בידי להועיל ארצה מאוד להועיל ואם לא אוכל להועיל אקווה לעטוף אותו באהבה וחיבה ולתת לו בלב תנחומים ותקווה טובה. ואם גם זה לא אוכל, מקסימום הפסיד נר קטן ולא טרח הרבה.
כל זה כתבתי בישוב הדעת ומתוך הרבה מחשבה והתלבטויות עד שהעזתי לכתוב דברים אלו, ואקווה להיות לעזר לכל הסובלים ברוחניות וגשמיות. ממני הנפרד מכם באהבה עצומה רק בגוף וקשור עם כל נשמות ישראל בלי יוצא מן הכלל באהבת עולם.
שלמה אסולין.
מסכת הייסורים
ייסוריו הנוראים
מסכת היסורים של הגר"ש זצ"ל זהו פרק נוסף בחייו, שאז הוכח לנו, שכל מה שכתב ולמד היה בבחינת 'נאה דורש נאה מקיים'. כל מה שכתב רבות בספריו איך להתעלות באמונה, ולדעת שהכל ביד ה', ואנו צריכים לעשות רק את רצון ה'. וכל תפקידנו בעולם זה להשתעבד לרצון ה'.
בתקופת מחלתו, קיים את מה שכתב.
סבל ייסורים נוראים וקשים ומרים עד מאד, היה מדוכא בייסורים, וקיבלם באהבה ודומיה.
תקופת מחלתו החלה בערך ארבע שנים קודם פטירתו, שאז החל להרגיש לפתע שמערכת העצבים בגוף אינה מתפקדת. והיה לו התקפות של כאבים נוראים.
ואעפ"כ עד כמעט פחות משנה לפני פטירתו, ניהל סדר יום רגיל, במסירת שיעורים, בהספקי חובות לימודיו, האיר פנים לכל אדם, לא פרסם את צערו, אבלו בליבו וצהלתו בפניו, עד לרגעיו האחרונים בחיי העולם הזה.
במשך כל התקופה הלך לרופאים מומחים, ולא מצאו כלום.
בחודש אדר תשפ"ג הרגיש הגר"ש זצ"ל שרצון ה' הוא שתפקידו בעולם נגמר, ואז בכוחות אחרונים כתב צוואה נוראה, מרטיטה, שהתפרסמה בכל רחבי תבל.
בחודש ניסן תשפ"ג גילו הרופאים אצל הגר"ש זצ"ל את המחלה הנוראה בראשו, וכבר היה מאוחר מה להציל. בתקופה זו עבר טיפולם כימותרפיים קשים ונוראים. והכאבים היו בכל חלקי גופו. ואף תרופה של משכחי כאבים לא הועילה לו.
על תקופה זו מספרים בני המשפחה שליט"א אשר לא משה ידם ממיטת חוליו ימים ולילות במסירות נפש מופלאה הי"ו:
במשך שלוש שנים ויותר סבל יסורים קשים, ואף שדרש ברופאים ועשה המון בדיקות היכן ששלחוהו, לא מצאו כלום. נוסף על יסורי הגוף היו גם הטלטולים לרופאים, ופעמים שאמרו לו לעשות כל מיני דיאטות ולקחת כל מיני תרופות שכמובן לא הועילו כלום ורק הוסיפו לו טרחה וטרטור. בחורף תשפ"ג הידיים שלו הפסיקו לתפקד באופן משמעותי, לפתע לא היה יכול לעשות פעולות פשוטות כמו כפתור כפתורים, קשירת תפילין, כתיבת חידושי תורה, כל דבר עלה לו בקושי רב או שלא הצליח בכלל. בזמנו התבטא כמה פעמים ואמר, "הידיים האלו לא חטאו" – זה לא בגלל עבירות.
בפסח תשפ"ג התגלה שחולה במחלה הנוראה ה"י. את צוואתו המצמררת כתב חודש לפני גילוי המחלה, בזמן שעדיין לא נודע מה יש לו. בי"א אייר התחיל אשפוזו בבית חולים לצורך טיפולים כימותרפיים, ומאז מסכת היסורים עלתה לרמה חדשה, אחרי כשבוע היתה קריסה של מערכות הגוף, והיה בשערי מוות ממש, הרופאים היו סבורים שיש בעייה במעיים, הוא הוכנס לניתוח חירום, ובסופו הרופאים יצאו ואמרו שכאשר פתחו את מעיו ראו שהכל תקין וסגרו בחזרה. משם הועבר לטיפול נמרץ והיה מורדם ומונשם כשבועיים. ובניסים גדולים התעורר וחזר אט אט לדבר ולעירנות מלאה.
לאחר כמה זמן החלו יסורי גוף שאין לתאר ואין לשער, לא נכנס לפרטים אבל בשביל להסביר את רמת הכאב, פעם בכמה דקות (כ-5 דקות) היתה התקפת כאבים איומים ממש כצירי לידה, למשך כחצי דקה, והיה ממש צועק מכאבים באופן שלא היה אפשר לראות את זה.
בכל זאת תוך כדי המצב הזה היה מדבר, כשהיתה מגיעה התקפה היה אומר רק רגע, ומיד לאחר שנרגע היה ממשיך בדיוק היכן שאחז. ישוב הדעת מופלא גם במצבים קשים ונוראים שמטריפים דעתו של אדם.
כשהיינו בבית חולים לניאדו במוצאי תשעה באב, ראיתי שדיבר לקב"ה כמה דקות, אז הלכתי הצידה. אחר כך אמר ששם לב ששני רופאים שאינם חלק מהצוות שם מלווים אותו (ד"ר ר' שלומי פרץ תלמידו שהתמסר מאוד, ועוד רופאה שבנה היה תלמיד שלו) ואמר לקב"ה תראה איזה חסד אתה עושה איתי, מעולם לא השקעתי בקשרים עם רופאים כדי שיעמוד לי בזמנים כאלו, והנה אתה דואג לי ושולח לי. והוסיף: "אתה יודע מה למדתי מזה? שיהודי צריך לעבוד את השם אבל אין יציבות, לא לנסות להרגיש שאם יש לי קשר עם ראש ישיבה פלוני אז יקבלו את בני לישיבה, אין יציבות של משהו לסמוך עליו, הקב"ה מכניס פתאום בלב מישהו התעוררות לעזור לך. זה בעצם ענין של ביטחון בהשם. שתבין שככה זה עובד אין יציבות מצד לסמוך על משהו או מישהו כאן בעולם, רק הקב"ה עשה ועושה ויעשה".
אמר שדקרו אותו כבר למעלה מאלף פעמים, והיה מזכיר בהקשר לזה את הגמרא בסנהדרין י"ד. על רבי יהודה בן בבא שדקרו אותו שלש מאות פעמים.
אמר שכשכואב לו הוא מתעודד מאבות דר' נתן (מ"ג י"א) "הוי למוד לקבל את הצער" – אדם צריך לדעת לסבול.
וכשמטפלים בו באופן שאינו לפי כבודו, נזכר במשנה (אבות פ"ד מ"ו) שכתוב "כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות" ומתחזק מזה.
התבטאויותיו על הכאבים שלו. "אם לפרעה היה כאבים כאלו, בטוח שהיה משחרר את עם ישראל מיד". "אין כזית בשר בכל הגוף שלא כואב לי". "אם היו יודעים איזה ייסורים יכולים להיות, אדם היה רועד מלעשות עבירות". "זה לא בגלל העבירות שלי". "גם לא מגלגולים קודמים".
תמיד היה אומר שהיסוד והשורש העבודה לפני פטירתו הכה באצבע צרידה שלו ואמר: "אה, עברנו את זה…", (כלומר עברנו את העולם הזה בהצלחה). כנראה שזה מה שעמד לנגד עיניו, ואכן נראה שאם מישהו יכול לומר את זה – הוא מאלו.
סיפר חתנו הרה"ג ר"י שליט"א:
כשהיה חולה מאוד, ממש בחודש האחרון אמר לי שאם יהיה בריא הוא מתכנן לעשות תשובה עבור אותם נשמות מסכנות שחטאו ונאמר עליהם כרוכה בו ככלב, ואמר שהמשמעות של זה בעולם העליון היא נוראה, והאריז"ל תיקן לזה תיקון, שהאדם יקשור עצמו בשרשראות כמ"ש עינו בכבל רגלו, וסיים: "צריך מישהו שידאג למסכנים האלו".
בכ"ד אלול תשפ"ג אמרתי לו שהיום הייארצייט של רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל, אז אמר אני זוכר טוב מאוד את הזמן שהיה חולה לפני פטירתו, "הסתובב רמקול להתפלל עליו, וכמה בכיתי, כמה בכיתי שהקב"ה ישאיר אותו. כבר עליתי לישון ובכיתי המון זמן במיטה". אחר כך עשיתי חשבון באיזה גיל זה היה, ראיתי שהשנה היה 47 שנה לפטירתו, כלומר היה אז בגיל 10…
עוד סיפר בנו הרה"ג ר"י שליט"א:
פעם אחת כשאבא היה בטיפול נמרץ בתל השומר, ומצבו היה קשה מאוד ובלתי יציב, ובאותו הזמן זה היה אחרי שהוא התעורר מההרדמה, כולו היה מחובר למכשירים שהפעילו את גופו, כמעט לא היה לו איבר אחד שתפקד כראוי, והוא עצמו היה בהכרה חלקית, נתון תחת השפעה של תרופות מוחיות חזקות מאוד שגורמות לטשטוש, נכנסתי אליו ורציתי לבדוק אם הזכרון שלו פעיל, אמרתי לו שמקודם הייתה ברית בבית כנסת וקראו לתינוק מתניה, ואני לא זוכר מיהו מתניה בתנ"ך, אבא ענה לי על המקום (בקול חלש מאוד) תראה בסוף ספר מלכים שצדקיהו המלך שמו היה מתניה.
לפני שיבוא המשיח יהיו מאורעות לא פשוטים
סיפר הרב אליעזר אבוהב שליט"א:
זכיתי להיות בחוה"מ סוכות האחרון לחייו, בביקור בביתו, ושם הפציר בי רבות להוציא עוד מהדורה של הספר 'טהרת העין' המדבר על שמירת העיניים, וכן על השמירה מפגעי הטכנולוגיה. ואמרתי לו שזה כרוך בהוצאות מרובות. ואמר לי דע לך 'שספרך התקבל בשמים', והפציר בי עוד ועוד בזה. וב"ה לבסוף יצא מהדורה העשירית.
שאלתיו עם כבודו יודע מה קורה בשמים, יואיל נא להודיעני מתי יבוא משיח צידקנו. אמר לי שלפני שיבוא המשיח, יהיו מאורעות לא פשוטים על עם ישראל.
וכמו שקרה שהתחילה המלחמה ביום חג שמחת תורה. כמה ימים אחרי שהייתי אצלו.
פטירתו
רבי שלמה אסולין זצוק"ל נלב"ע ביום המר והנמהר ז' במרחשוון התשפ"ד.
בפטירתו, עזב אותנו לאנחות. יתומים היינו ואין אב. אבלים כאובים ודווים. כצאן אשר ללא רועה. אשר עלה בטהרה בסערה השמימה מתוך יסורים נוראים אל מקומו המוכן לו, אל ביתו בעולם הבא אשר עמל קשה מאוד להכין לו למעלה.
בהלוויה, קול בכי נשמע, וקול נהי הרימה מאלפי האנשים אשר באו ללוותו בדרכו האחרונה.
תפילתנו שנזכה לראותו בקרוב בתחיית המתים, אכי"ר.
אור גדול על פניו
סיפרו בני המשפחה שליט"א:
'אחרי פטירתו ואחר הטהרה, נכנסו לזיהוי, וראינו עליו אור גדול ועצום שלא מעלמא הדין. אור רוחני שלא מוכר כאן בעולם. יחד עם חיוך ממש על פניו.
לא היה זבוב על מיטתו
סיפר אחיינו הרה"ג ר' נחום אזואלוס שליט"א:
כשהרב נפטר בחדרו בבית חולים מעייני הישועה והעבירו אותו לחדר מתים נשארתי לידו ונכנסתי לחדר כדי לשבת לידו ולקרוא תהילים, במשך שעתים ישבתי לידו וקראתי תהילים ובכל הזמן הזה היו הרבה זבובים בחדר, אבל על הרב ועל המיטה שלו לא היה אפילו זבוב אחד, ומאוד התפלאתי מזה שהרי עלי בעצמי היו המון זבובים, וישבתי ממש סמוך להרב, ולמרות שעלי היו המון זבובים מעופפים או מהלכים, אל הרב ואל מיטתו לא התקרב אפילו זבוב אחד. עד כדי כך גדלה התפעלותי שהסתכלתי לראות אם גם אצל מתים אחרים שהיו בחדר זה ככה, והוא ראה שאצל כולם יש זבובים, אבל רק אצל הרב אין אפילו אחד, וכשפינו את הרב משם, מיד הגיעו למקום זבובים, ואחר כך הכניסו לאותו מקום מישהו אחר והלכתי לראות אם גם עליו אין זבובים, וראיתי שיש עליו זבובים.
זכינו לטעום קצת מדרכיו המופלאים, בתפילה שנזכה להתעלות ברוחניות באיכות ובכמות, ושזכותו תגן בעדנו, ונזכה לראותו בקרוב בתחיית המתים, אכי"ר.
